הבה לא נתקדם מהר מדי, נמהר לתקן מבלי ללמוד לשקם. יש לנו עבודה עמוקה לעשות ואסור לנו לפחד ממנה. אם כאב הוא הווידוי שלנו והתעוררות הבחירה שלנו, אז סולידריות היא קריאתנו וחזרה בתשובה היא הטקס הראשון שלנו. בדרך זו, בדרך זו, אנו מתעמתים עם גאווה, מורידים את האגו, משילים חוסר ביטחון ומתבגרים למלאות הנמדדת וידועה על ידי אחדותנו ואהבתנו... תפילתו של ישו עצמו.

כל אחד מאיתנו מעורב בשל היותנו מלידה, בשל שייכותנו לרגע זה בהיסטוריה. כל אחד חיוני לשלם ולמכלול. איש אינו מעבר לאחריות או להשתתפות, אך "החרטה עמוקה מאוד ודורשת חינוך עצום", אומר וולטר.

שיחה זו בין וולטר ברוגמן לבמאי אליוט ראוש צולמה בנובמבר 2017 בסינסינטי, אוהיו. קולו של וולטר, שאנו צריכים לשמוע, נושא כמעט 100 שנות ניסיון אישי, שרובו הוקדש ללימוד והוראה של כתבי קודש עתיקים. עריכה: ברנדון בריי. הפקה: BitterSweet.

חרטה אינה רק מילות צער, אלא מעשי שיקום. כיצד אוכל לשים לב יותר לחוסר שוויון ולכאב של אחרים? כיצד אוכל להשתתף בריפוי ובשיקום בצורה שלמה יותר? כיצד אוכל לארגן מחדש את חיי כדי לשאת את נטל שכונתי בצורה פעילה ונאמנה יותר? מה צריך להשתנות במוסדות שלנו כדי שנוכל לארח את הבשורה בצורה אותנטית יותר? כיצד אוכל ללכת בנדיבות רבה יותר אחר דוגמתו של ישוע לנתינה עצמית?

ככל שנתחיל לשאול את השאלות הללו בצורה נאמנה יותר, הזדמנויות יוצגו במסווה של אי-נוחות - אך הן מתנות. שימו לב. כך אנו נמשכים אל מחוץ לעצמנו ונבראים מחדש, נולדים מחדש. זוהי משימת היווצרות איטית ומשימת הטיפוח הרוחנית הדורשת תשומת לב רבה, כפי שוולטר אומר. זה קורה ברגעים יומיומיים שגרתיים ודרך מערכת יחסים לא יוצאת דופן עם שאר העולם הנברא.

"הכנסייה המוסדית בכל רמה באמת צריכה לעשות חשבון נפש ברצינות לגבי האופן שבו אנו מארחים את הבשורה ומה אנו מפרשים ממנה", אומר וולטר.

"לכו ולמדו מה פירוש הדבר", אומר ישוע, בציטוט הנביא הושע, "רחמים חפצתי ולא זבח".