הבניינים בווינסטון-סיילם, צפון קרוליינה, מספרים סיפורים. לעיתים הסיפורים כתובים על הקירות. כאשר לין רואדס, תושבת ומייסדת עמותה ללא מטרות רווח, מראה לנו את אזור מרכז העיר, ניתן לראות סימנים של ההיסטוריה שלו בציורי קיר להנצחה. אחד מהם חוגג את מורשת העיתונות השחורה באמצעות "ווינסטון סיילם כרוניקל", עיתון שעדיין נמצא בתפוצה. אחר מצפה את צד בניין ברובע האמנויות של ימינו בווינסטון, לזכר חנות כלבו מקומית שהייתה פעם מקום קבוע ליד רחוב המסחר. דיוקנאות אלה של העבר, המופיעים לצד עסקים קטנים, מסעדות וגלריות, נותנים הקשר להווה.

גם קירות Authoring Action הם גלריה. המטה הנוכחי של ארגון הנוער הספרותי ואמנויות הבמה מתאר את מסעם במרץ ובחיוניות. מרגישים זאת כשנכנסים אל תוך חלל המגורים ההומה. מבט חטוף מסביב משלב את המוכר עם המיוחד: שולחנות וכיסאות עגולים הנדרשים למפגשי כתיבה קבוצתיים והמגע האישי של כרית רקומה מעשה ידי חברת הדירקטוריון לורניטה קטנדה. קשה שלא לעצור ליד שני קירות התצוגה. "זה מעניין, אני רק עכשיו רואה את זה", מתערבת לורניטה כשהיא מבחינה בפוסטר להופעה אנסמבל שבנה השתתף בה, Goblisk: The Dream is the Message . רכזת התוכנית וההסברה, Love' Lemon, מציינת גם בני משפחה שהשתתפו במופעים אלה. אחיה כתב קטע לפרויקט הסרט הראשון של Authoring Action, Home and Hood , עוד כשהארגון נקרא מכון האמנויות לנוער וינסטון סיילם.

יש יצירות אמנות צבעוניות שנוצרו על ידי סופרים בני נוער כדי להמחיש נושאים כתובים, וגזירי חדשות הכוללים סיקור אזורי של הארגון ומשתתפיו. "רואים את הבחור הזה כאן? זה ג'ימי ג'טר", מציין נתן רוס פרימן, המנהל האמנותי הפורה של Authoring Action. הוא ייסד את Authoring Action יחד עם לין רודס. "הוא נמצא כרגע בהמילטון בסיבוב הופעות עם להקת ברודווי. הוא היה בחברת מוזיקה משיקגו, חברה בניו יורק... אני חושב שהוא באוסטרליה עכשיו. הוא היה בן 15 [כשהוא הצטרף אלינו]".

במשך יותר מ-21 שנים, פרימן ורודס עבדו עם 800 סופרים בני נוער כשהם מעצבים מחשבות נועזות לביצועים חזותיים אמיצים. לצד צוות מסור - שרבים מהם חוו את התוכנית לראשונה כמשתתפים בעצמם - ודירקטוריון נלהב, הקבוצה הפיקה מופעים יפהפיים לבמה והקרינה סרטים מקוריים ברחבי וינסטון-סיילם. התמיכה הנלהבת של שותפים קהילתיים מדגישה אינספור טרנספורמציות אישיות שהותירו חותם על העיר. באמצעות תנועת משתתפיה, מורשתה של Authoring Action התפשטה ברחבי המדינה. נתונים אלה הם עדות לעט, לנייר ולקול כזרזים לטרנספורמציה קהילתית.

במילותיהם, Authoring Action מגדירה מחדש את המושג למידה דרך האמנויות. שילוב של מדיות כמו כתיבה יוצרת, שירה מדוברת, אמנות חזותית וקולנוע, מעודדים את המשתתפים לשתף את מחשבותיהם וסיפוריהם האישיים ללא גבולות. שילוב זה גם עזר לעצב את האופן שבו הם רואים את עצמם ואת יכולותיהם, ובונה צעירים כסופרים, אמנים ותומכים בשינוי חברתי. המשתתפים הם "אוטרים" אשר מעבירים את דרכם הייחודית לראות את העולם בכל פרויקט קבוצתי. Authoring Action מכבדת את האמנויות הספרותיות בכך שהיא רואה את הפוטנציאל של השפה כגורם מנהל משא ומתן על חלומות, דימוי עצמי וחופש.

בני נוער נחים באמצע ההתהוות; תקופה זו היא קרקע פורייה לפיתוח קצב של חשיבה עמוקה המסייעת לביטחון עצמי. Authoring Action הובילה את המהלך בהערכת מה שיש לבני נוער לומר, תוך הקפתם במשאבים הדרושים כדי לגלות את האמת הזו בעצמם ולשאתה אותה לעתיד. כל אחד יכול להגיש מועמדות אם חסרה לו מערכת תמיכה חיונית אחת, הכוללת הכל, החל מבית בטוח ועד אינטראקציה אנושית ועד לחיבור עם תלמידים אחרים בעלי שאיפות באמנויות.

הכל מתחיל במפגש כתיבה. סופרים בני נוער מפרקים את מחשבותיהם מילה במילה כשהן יוצרות מגוון רחב של דברים: הופעה קבוצתית, סרט, אפילו שיר. הכל מטפח שינוי פנימי שמשתרש. "גדלתי הרבה דרך זה", אומרת גוון סטרייקר, סופרת נערה שהצטרפה לארגון בשנת 2021. "למדתי איך לסמוך על עצמי יותר ולהאמין במה שכתבתי, ולהכיר בכך שהרעיונות שלי באמת תקפים. [נהייתי] בטוחה יותר במה שיש לי לומר". גוון עבדה עם המפיק המוזיקלי ג'ואל באקנר עבור סיפור זה, ויצרה שיר מקטע מדוברת שכתבה עבור שיתוף פעולה של Authoring Action עם התזמורת הסימפונית של וינסטון סיילם. היא מתארת את חוויית הכתיבה שלה בתוכנית במהלך הקיץ ובמהלך שנת הלימודים כמרגשת: "זה מרגיש מדהים, אבל מפחיד בו זמנית. זה כמו נשימה של אוויר צח".

בחוכמה ובאומץ, מילות השיר "Revival" של בת ה-17 לוכדות את לב ליבו של מה שהתוכנית הזו עושה: היא מפגישה בני נוער פנים אל פנים עם הטוב שבעצמם כשהם דוחפים אל אופקים חדשים שנחשפו. יצירת פעולה היא התחנה הראשונה במסע שרק מתחיל. האזינו לשיר המוגמר:

חוויית הכתיבה של סטרייקר בתוכנית הקיץ האינטנסיבית של Authoring Action ובמהלך שנת הלימודים הייתה מלהיבה. "זה מרגיש מדהים, אבל מפחיד בו זמנית. זה כמו נשימה של אוויר צח."

בליבת תוכנית Authoring Action עומד תהליך הכתיבה היצירתית הייחודי שלה. המסגרת עומדת בבסיס ארבע תוכניות: קורס קיץ אינטנסיבי בן חמישה שבועות, סדנאות כתיבה מתקדמות לאחר בית הספר, סדרת הסרטים "Just Us" ותוכנית Outreach Ensemble. "תהליך" הוא המאפיין המגדיר את הוראת הכתיבה, תוך מתן עדיפות לקולו של הסופר על פני אלמנטים טכניים. כפי שמסביר נתן רוס פרימן, "אנחנו לא מלמדים אותך איך לכתוב. אנחנו מלמדים אותך איך אתה כותב".

ככותב סיפורים, תסריטאי, יוצר סרטים ומחנך כתיבה יוצרת, פרימן ראה ממקור ראשון את הערך ארוך הטווח של לימוד שיתוף הסיפור שלך בדרך שלך. בעקבות הזמנה ללמד תיאטרון למועמדים לתואר שני במכון האמנים בניו ג'רזי, הוא החל לראות בכתיבה יוצרת סוג של אקטיביזם. לאחר הסדנה בת 10 הימים, שני מורים מניוארק שאלו את פרימן אם יהיה מוכן לעבוד במערכת החינוך שלהם. זה היה באמצע שנות ה-90, באמצע מגפת הקוקאין, ובתי הספר האלה היו בעיצומה. "אני זוכר שהלכתי לבית הספר היסודי הראשון ושמתי לב שהיו אמבולנסים ומשטרה חונים בסוף הדבר הזה", הוא מהרהר. "ואמרתי, 'אה, מה? משהו יקרה?' הם אמרו, 'לא, אבל זה יקרה'. אתה מתעייף מסירנות, עד סוף היום." עבור 40 התלמידים בכיתה, "כתיבה יוצרת הייתה כמעט מגוחכת... כל העיניים שלהם היו ריקות."

זה היה ביטוי שהוא זוכר שראה אצל סטודנטים לתואר מתקדם בעבר. "זו הייתה הטבילה שלי בשאלה, איך אני יכול ליצור תהליך של תקשורת שבו לא רק שמישהו יוכל ללמוד לקרוא ולכתוב עם הבנת הנקרא הקיימת שלו, ואוצר המילים הקיים שלו, אלא גם להיות מסוגל לכתוב כך שהסיפור שלו יסופר בצורה כל כך מקורית שרק הוא יוכל לספר אותו? ואף אחד לא יורשה להפריע לזה?"

מה שעלה הוא שיטת כתיבה המונעת על ידי חשיבה ביקורתית. כפדגוגיה, תהליך הכתיבה היצירתית של פעולות כתיבה (Authoring Action Creative Writing Process) בוחן את ה"למה" האישי שלנו למסרים שאנו מעבירים. סופרים כותבים בפורום ומובלים בדיונים כדי לשתף את עבודתם ונימוקיהם בקול רם. התהליך, החל מנושא, "מניח שכל תלמיד מגלם אסכולה מסוימת".

זוהי חוויה מישושית מאוד הכוללת חשיבה דמיונית ואוצר מילים משלה. זה מתחיל בשמות עצם "Shout Out" ו-"Riff" כדי לייצג משהו שאנחנו יכולים לגעת בו או רעיון להעביר. אלה עוברים שינוי במילים חושיות שהופכות את הסיפור למשהו שאנחנו יכולים להרגיש. הכל מתועד בטבלה מצוירת ביד, אשר מאוחר יותר הופכת לפסיפס מילים. הם לא מקבלים ספרים או נקודות עזר כדי ליצור אותם, וגם לא יודעים את משמעות המילים הראשוניות עד לאחר שהם הטמיעו בהן זיכרונות ונקודות מבט משלהם. דגש על הפרט הופך את התהליך למיוחד, מציאת ערך בהיסטוריה אישית ומזהה שהמילים הדרושות כבר קיימות.

הרשימות והסקיצות בכתב יד של הסופרים הצעירים נותנות הצצה אל התמורות הרבות שמפיחות חיים בשפה. "פעולה" מציעה כתיבה כביטוי פעיל, מסע רגשי המבקש מהישות כולה להשתתף. היא מעודדת מעורבות הוליסטית שבה התודעה מעזה להתעמק במה שהיא יודעת או אפילו לשכוח את מה שהחזיקה בו זה מכבר. היא דוחפת את התיאור מעבר לדקלום פשוט, ומאירה את האמת בצורה פואטית וכנה.

"כתיבה אקשן כותבים מתחילה רק עם עט ונייר. וכמדריכת כתיבה, אני מאוד מתעניינת בזה", אומרת קרי אפס. היא חברה בוועד המנהל, משמשת כמרצה באוניברסיטת ווייק פורסט, ונמשכת להבנת ההשפעה שיש לכלים אלה על עבודתם של המחברים. יחד עם פרימן, היא מתחילה פרויקט מחקר מבוסס ראיונות עם הקבוצה כדי לראות "מה תהליך הכתיבה והכלים, גם אם זה רק עט ונייר, מפעילים. [לראות] איך אנחנו תופסים את עצמנו ככותבים, וכיצד אנחנו צוברים ביטחון ובעלות על הכתיבה שלנו".

כאשר אפס עברה לווינסטון-סיילם בשנת 2018, שיחה עם המייסדת השותפה לין רודס הובילה אותה להשתתף בסדנת המחנכים של Authoring Action, שם מדריכים מקומיים מאומנים ללמד את הקורס בעצמם. החוויה השפיעה על האופן שבו היא מובילה את תלמידיה. "אני זוכרת בבירור את הרגע שבו נתן אמר, 'כתוב שלוש דקות'. כתבנו והוא אמר, 'בסדר. קרא'. כמדריך, לא הייתה שום הקשר לכך. הוא פשוט אמר ישירות 'קרא' ואפשר לנו להחליט מי יקרא ראשון. זו הייתה נקודה למחשבה אמיתית עבורי בשיטות ההוראה שלי כי הבנתי כמה מהירה אני מגיבה. אני לא תמיד מאפשרת לשתיקה ולתלמידים להקשיב זה לזה. זהו אתגר שאני מתמודדת איתו כל יום בכיתה."

סופרים מתבגרים חשים את המתח שלהם במצב כתיבה זה ולפעמים ההתנגדות נעשית רגשית כשהם מביטים פנימה. דווין סינגלטון מעורב בתוכנית מאז שהיה בן 12. כיום, כמנטור, הוא מנחה בעדינות סופרים בתהליך. "אני זוכר שהתמודדתי עם זה. אני זוכר שהיו לי שאלות, שהייתי מתוסכל", אומר דווין.

חמלתו מתעוררת כלפי אלו שרק מתחילים. "אני חושב, במיוחד כאן, שזה הדבר הראשון שצריך לקרות. אני לא יכול לדמיין שלא מכוונים אותי בתהליך כזה. אנחנו יוצרים מרחב שמתאים לקבל את זה פנימה. מר נתן תמיד אומר, 'השתמש בזה. אני צריך את זה'. לא משנה מה האירוע הרגשי הזה, קבלו אותו בברכה וצרו איתו."

תהליך זה מעצב ומשפיע רבות על הופעותיהם. "כולם מדהימים וגולמיים ובאים ממקום אותנטי מאוד", מתארת לורניטה קטנדה כשהיא עדה לעבודת הבימה של היוצרים. "הבימוי של נתן פותח מקום לצעירים להשיל מעליהם את מה שזה לא יהיה, לשתף ולהיפטר ממנו דרך תהליך הלמידה של איך לבטא את עצמם. הוא עוזר להם לעשות זאת מהיום הראשון, להבין מה הם רוצים לספק לעולם".

הגישה הסוקרטית של Authoring Action מעצימה בני נוער לקחת אחריות על הביטוי שלהם. הצוות מספק מרחב ומאפשר להם לעסוק בקבלת החלטות יצירתית. סדרת הסרטים שלהם, Just Us, מדגישה את הפילוסופיה שלהם, שבה יצירת סרטים הופכת את עולמם הפנימי למוחשי. בתמיכת מועצת המשפט לנוער של מחוז פורסיית', היא מציעה הזדמנות לבני נוער בחינוך אלטרנטיבי או שהופנו על ידי בית המשפט להביע את נקודות המבט שלהם על חייהם ועל סוגיות חברתיות ברחבי העולם.

סופרים שמצטרפים למונולוגים ראשונים דרך תהליך הכתיבה היצירתית. מחשבות אלו מועברות לאחר מכן לסרט שידיהם נגעו בו בכל שלב, החל מהרעיון ועד לעריכה הסופית. הם מחוברים לצוות צילום מקצועי כדי להפיח חיים בדמיונם והיצירה המתקבלת מוקרנת בבית קולנוע מקומי שם שמם מציף את כתוביות הסיום. "Just Us" היא תוכנית שאושרה על ידי בית משפט בווינסטון-סיילם מאז 2013.

עבור סופר הנוער דונלד קלארק, החוויה הייתה "משנת חיים. לפני כן, לא ממש הצלחתי למצוא פורקן לרגשות ולהבעות, אבל אחרי Authoring Action, עכשיו מצאתי את הפורקן הזה". כמו סופרת הנוער האחרת מריסול קמארגו מנדוזה, הוא הוצג לתוכנית בבית הספר וינסטון-סיילם סטריט, תיכון אלטרנטיבי שבו Authoring Action מארחת מצגות גיוס. "בהתחלה, לא מילאתי את טופס ההרשמה הראשוני, אבל נכנסתי לאתר האינטרנט של Authoring Action וראיתי את הפוטנציאל שבו. כבר ידעתי שאני אוהב לכתוב, אני אוהב את האמנויות, אז ראיתי בזה הזדמנות, בדיוק כמו שבית הספר הרחוב הוא הזדמנות".

להיות בנוח מספיק לתעד רגשות מסוימים, בידיעה שהם ישותפו עם אחרים, זו עמדה פגיעה. אבל המבנה של פעולות יצירתיות הוא בית בטוח לרגשות כאלה. הם עוזרים "למצוא הקלה ונקודה שבה אפשר סוף סוף לשחרר את הדברים האלה", משתף דונלד. "במשך כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה אנשים יכלו לעבור דיכאון, ובריאות נפשית, ופשוט להיאחז בזה ולא לבטא את זה. אבל עם זה, אתה צריך למצוא את זה בלב שלך לרצות לבטא את זה, לרצות לספר למישהו כי, בסופו של דבר, כל הרגשות והדברים שיש לך בתוכך יכולים להפוך לאמנות."

ייתכן שלתלמידים לא תמיד יהיה מרחב לדבר בחופשיות בסביבות מורשות כמו בית ספר או עבודה; הם מוזמנים לעשות זאת כאן. מוקדש זמן לחקור את עומק עצמם ואת מה שהם מסוגלים להשיג באמצעות יצירה. בתוכנית זו, Authoring Action מכבדת בני נוער כאמנים משתפי פעולה הבונים בקפידה את גוף היצירה שלהם דרך חלקי חייהם.

פרנצ'י לה-ורן, מעצבת אופנה מקומית, משתפת פעולה עם הסופרים כדי להמציא ארונות בגדים לסרטיהם. כמעצבת אופנה לשעבר, היא רגילה לעצב בגדים מורכבים לבמה; העבודה עם Authoring Action מאפשרת לה לעשות זאת עבור בני נוער תוך כדי שהיא מפנה את תשומת ליבה אליהם. "אני חושבת שזה אחד הדברים שהם מפספסים - אף אחד לא באמת מקשיב להם, לוקח אותם ברצינות, מנסה לעזור להם להשיג את מה שהם רוצים. זה בדיוק מה שאני נהנית לעשות - להמציא משהו שמפרש את מה שהם מנסים לומר." לדעתה של פרנצ'י, הקשבה היא הכרחית. "באמצעות הסיוע החזותי ש-Authoring Action מספקת, זה מאפשר לאנשים לקבל הצצה ליכולות של הילדים האלה ולפוטנציאל שלהם."

והקהילה הזו בהחלט יוצאת לחגוג את הפוטנציאל הזה כשהסרטים שלה מוגשים בבכורה. דניס הרטספילד, שופטת לשעבר במחוז פורסיית' שהפנתה בני נוער רבים מבתי המשפט שלה לתוכנית "Just Us" , תמיד נפעמת כשהיא רואה את עבודתם. קיץ אחד בפרט "הדהים אותי לחלוטין. באותו יום באולם הקולנוע הזה, האמהות, האחים, האחיות, הדודות, הדודים וכל הקהילה בה הם גרו באו לעודד אותם. וחלקם גרו בקהילות נוראיות שבהן היה כל דבר שאפשר לחשוב עליו. אבל הם יצאו, הם תמכו, והם היו גאים. זה היה בדיוק כמו הבכורה של סרט של ספייק לי. הם ספגו את ההתלהבות הזו, שנתנה להם, לילדים הצעירים, פשוט... הם קרנו".

בתקופה שבה מימון ציבורי לחינוך לאמנויות ממשיך לדלדל כנגד יוזמות מעשיות יותר, תושבי וינסטון פנו לפעילות יצירתית ככלי לריפוי קהילתי באמצעות פתרונות ממוקדי אדם. תמיכה קהילתית ב-Authoring Action היא דוגמה מובהקת לכך.

מעורבותה של דניס התעוררה בעקבות שופטת אחרת שפנתה אליה עם מחשבה: האם נוכל להפיק תועלת מכך שילדינו יעברו את תוכנית Authoring Action כחלופה לכל סוג של מאסר? "חשבתי שזה רעיון נהדר", אומרת דניס. היא כבר האמינה שעבודת הקבוצה עוצמתית מחשיפה באירועים ברחבי וינסטון; שותפות הייתה הזדמנות לתקן עונשים קשים שהתעלמו מאישיותו ומהבטחתו של הנער. תוכנית Just Us יצרה דרך טובה יותר, כזו שראתה את הרגעים האלה בבית המשפט כחלק מחייהם ולא כמכלול. דניס הבחינה בתכונות בילדים שראתה באופן קבוע שהראו שהם עשויים להתאים לתוכנית, דברים פשוטים כמו לעשות קצב, או אישיות מדבקת.

וינסטון-סיילם היא עיר שסומכת על המדיום של האמנות. יתרה מזאת, הם סומכים על יכולתה לעזור לנו להתעמת עם המוכר בדרכים חדשות. מכיוון שאמנות היא פלטפורמה לעיצוב כל מה שניתן לדמיין, העיסוק בה שוקל כל אפשרות למה שיכולים להיות חיים מלאים ושלמים. כשנשאלת על הקשר בין אמנות לצדק, גישתה של דניס היא "מציאת החלל הריק המאפשר לכל מי - זה יכול להיות הסנגור הציבורי, התובע המחוזי, השופט - ליצור, מתוך פלטפורמה של כללים ותקנות, חלופות שהיו מסורתיות זמן רב מדי". אמנות היא העדשה שדרכה אנו תוהים מה עשוי למנוע מאיתנו את החיים המלאים האלה ומה עשוי לקרב בינינו. זה יכול להוביל לתפיסות מחודשות שמשגשגות ככל שההפרעה חוזרת על עצמה יורדת, שיעורי הסיום עולים, ומשפחות מאשרות את ערכה של תוכנית ספרותית מקומית על ידי המלצה ליותר ויותר תלמידים להצטרף.

תמיכה מצד שותפים בקהילה מאשרת גם את הכישרון העשיר שיש לכל סופר/ת מתבגר/ת. Authoring Action מתאמת הופעות לקהל הרחב באמצעות אנסמבל ההסברה שלה בשיתוף פעולה עם אירועים מקומיים. עבודתם המקורית של התלמיד/ה מביאה את מחשבותיהם למרכז הבמה ומרחיבה את הבנתנו לגבי מי או מה הופך אמן/ת. היא בונה על מורשתם של יוצרים מבוססים ילידי צפון קרוליינה שעבודתם היוו השראה לפעילויות קודמות של Authoring Action, כמו הציירים רומארה בירדן וג'ון ביגרס. סופרים/ות מתבגרים/ות יצרו גם עבודות לפיסוליה של סוניה קלארק, שעבודותיה משתמשות בשערה שלה כדי ליצור תצפיות על גזע, מעמד והיסטוריה.

השקפה זו נמשכה השנה באמצעות שיתוף פעולה עם הסימפוניה של וינסטון-סיילם. יחד, שני הארגונים העבירו הופעה בת ערב אחד בהשראת המוזיקה של ג'וזף בולוניה, אביר דה סן ז'ורז'. המלחין, הכנר והסייף הצרפתי הקריאולי היה כוח מהמאה ה-18, שיצירותיו זכו לשבחים על יצירתן, אך הגיעו לתקרה ככל שרשומות היסטוריות העדיפו בני דורו כמו מוצרט. המופע, "אביר: מלחין + משחרר", לא היה סיפור מחדש של ההיסטוריה אלא בחן נושאים של שחרור. הוא אפשר למחברים לשלב סיפורים אישיים עם פרשנות חברתית, כאשר חברי התזמורת ניגנו קטעים מתוך האביר. שיתוף הפעולה היה מרגש עבור הסימפוניה, שכן הם הכירו בהבדל המתמשך שקולו של הנוער יכול לעשות.

"אני חושב שזו הזדמנות נפלאה עבורנו לפקוח את עינינו ולשבור כמה סטריאוטיפים נוקשים שיש לאנשים לגבי צורות אמנות שונות", מציע סגן נשיא התזמורת הסימפונית של וינסטון-סיילם, טים סטורהוף. "במקרה שלנו, אנחנו מנגנים את המוזיקה של גברים לבנים אירופאים מתים. העובדה היא, שכמו כל צורות האמנות, זוהי צורת אמנות חיה ואנחנו מחויבים לחלוטין לקידומה באמצעות יצירות חדשות". נשיא התזמורת הסימפונית של וינסטון-סיילם, מריט וייל, מסכים. "אמנות פותחת את השיחה... [היא] מעלה נושאים שאולי חלק מקהל הסימפוניה המסורתי אומר, 'אה, זה לא קשור אליי'. לא צריך להתבונן בזה הרבה זמן כדי להבין שזה לא רק על שנות ה-70 עד שנות ה-90 של המאה ה-18. זה על שנות ה-2020".

מועצת האמנויות של מחוז וינסטון-סיילם ופורסיית', הוותיקה ביותר באמריקה, היא מנחה מקומי ושותפה מבצעית באירועים דומים. הנשיא צ'ייס לאו רואה ב-Authoring Action מובילה בטיפוח מרחבים מכילים באמת. "למען האמת, Authoring Action נמצאת בחוד החנית של הבאת הקהילה לשולחן", אומרת צ'ייס. "הם היו אלה שיצאו, הבינו מה קורה בשכונות, וכיצד הם יכולים להגיב לזה". המועצה המשיכה לשתף פעולה עם חברי התוכנית, כולל בפרויקט עתידי שישתמש באמנות ככלי תגובה לבריאות הנפש ולפערים במערכת הבריאות שלהם. "אמנויות צריכות להיות הגורם לשינוי", היא אומרת. והיא עדה לכך בהופעותיהם של המחברים, כאשר "הם שם בחוץ שמים את ליבם על הבמה אבל בצורה בטוחה. והם נרפאים דרכו, וזה לדעתי כל כך ברור".

המכונה "עיר האמנות והחדשנות", עבודתה של Authoring Action ושותפיה עזרו לווינסטון-סיילם לעמוד במטרה זו פעמים רבות.

לטריניטי קינג, תלמידת כיתה ט', יש התנהגות רגועה ושקטה. אבל כשהעלתה אותה על במה, דבריה חודרים לאוויר וחושפים דיוקן מדהים. כשנשאלה איך זה מרגיש להופיע, היא מתארת הבעה טבעית שלא ציפתה לה. "זה קלי קלות", אומרת טריניטי. "והופתעתי מאוד מזה, כי עם האישיות שלי, לא חשבתי שאיהנה להופיע מול אנשים אחרים". היא הצטרפה לתוכנית הקיץ האינטנסיבית של Authoring Action בשנת 2021 ומאז השתתפה בהופעות של Outreach Ensemble. הקבוצה התגלתה ככיפית, שכן היא התחברה לתלמידים אחרים. ותהליך הכתיבה השפיע על קשר מרכזי נוסף, הפעם עם עצמה: "מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם. היינו צריכים לכתוב את כל היצירות האלה ולא ידעתי שיש לי את זה בי".

החוויה האישית של טריניטי משקפת את המטמורפוזה המתרחשת עבור תלמידים רבים בתוכנית "פעולה יצירתית": הם עוזבים לאחר שגילו חלקים מעצמם שלא היו ידועים קודם לכן. כל יצירה חושפת את כוחה הפנימי, והקבוצה היא מרחב מפגש לטיפוח מערכת היחסים המרכזית הזו. "זה המקום שבו אתה פוגש את עצמך", מציע עוזר המנהל האמנותי ווילי הולמס. "זה המקום שבו אתה גדל. זה המקום שבו התאהבתי בשירה והתאהבתי, לא רק ברעיון של עצמי, אלא גם בעצמי. ואני חושב שזה הבחנה עצומה". הוא למד לאמץ את מחשבותיו הכנות ביותר בזמן שהשתתף בתוכנית בתיכון. באותה תקופה, ספורט היה המוקד העיקרי שלו, וקבלת קולו, או אפילו החשיבות של קיום קול, לא עלתה בדעתו כשלקח את מפגש הכתיבה הראשון. ווילי ראה כוח במרדף אחר משהו שדורש את הגרסה האמיתית ביותר של עצמך. "הצעד הבא היה להבין שזה עניין של להיות כנה; לא רק בכתיבה שלי, אלא עם עצמי ועם איך שאני מרגישה, ולתת לזה להיות מה שהיצירה תהיה: הכנות שלי. אני לא יכולה לכתוב שיר כנה, אבל להרגיש שמישהו אחר מבצע אותו או עוסק בו."

לאהוב את רעיון העצמי דורש הגנה על דימוי זה. ביטחון חדש זורח כשאנו לומדים להחזיק את המורכבויות והיופי של מי שאנחנו במידה שווה מבלי להסתתר. נראה שכך הפך "פעולה יצירתית" למקום של חופש עבור רבים כל כך. הם מחפשים מחשבה מקורית אצל סופרים בני נוער, ומחזקים תחושת עצמי בטוחה המועילה יותר מאשר לפרט. "אנחנו כאן כדי לחזק אתכם כדי להציל אחרים כי בזה תמצאו את ישועתכם", מסביר נתן. כשסופרים בני נוער יוצרים קשר עם קהל עם עבודתם, התקווה היא שכנותם מהדהדת. שזה יניע אותנו לראות את הקהילות שלנו בצורה חדשה, ולפעול לקראת מציאות טובה יותר עבור כולם.

לאב' למון, רכזת תוכנית Authoring Action, ראתה לראשונה את סטנדרט הסנגוריה מתממש בפעולותיה של אמה. חלק מהראייה שלה באור הזה הגיע על הבמה בהופעה עם Authoring Action בילדותה. במהלך אנסמבל בשם "Happy Is", לאב' שמה לב שבאמצעות אישיותה כדי לערב את הקהל, היא הצליחה לעזור להגדיר מחדש רעיונות מסוימים עבורם. היא האמינה שלאמנות שלה יש מטרה. "אז, כבר הייתי אמנית וכבר הייתי סנגורית", היא משתפת. "בכנות, בשבילי, ההגדרה של אמנית היא מי שמחפש צדק". תפקידה הנוכחי בקבוצה מרחיב את הדאגה הזו לסופרים המתבגרים. היא מבינה שנסיבות רבות שאנו מתמודדים איתן אינן מתרחשות במקרה; זה הוביל אותה ואנשי צוות אחרים לעבור הכשרה מקומית כדי להציע את התוכנית בצורה מבוססת טראומה. "תמיד יש לנו הרבה דברים שאנחנו רוצים מקהילות מסוימות, במיוחד מאלה שנפגעות הכי הרבה מאלימות מערכתית, מבנית ומוסדית. אבל אנחנו צריכים ללכת בדרך שפתוחה יותר לאיך נראה ריפוי".

נוהג זה הוא משקם ומתחיל לעתים קרובות בחקירה פנימית של תפקידנו. זה מה שלין גילתה: "כשאתה חי עם השאלות, אומרת רילקה, אנחנו חיים יום אחד לתוך התשובות." היא הייתה דופק יציב דרך Authoring Action, ומנפה את מערכות היחסים שנוצרו במהלך השנים כדי לחבר כמה שיותר אנשים שמוכנים למטרה זו. זרעים רבים עזרו לזרוע את התוכנית בתחילת שנות ה-2000, אבל הברור ביותר הגיע דרך מעורבותה ביוזמה לבטיחות קהילתית שחיברה פקידי עירייה עם תלמידים שהיו עבריינים חוזרים במערכת המשפט. לין שמה לב עד מהרה שמשהו חסר. "כולנו מבוגרים שמנסים להבין מה הילדים האלה צריכים, ואף אחד לא שואל אותם. המשכתי לומר, 'אנחנו באמת צריכים את קול הנוער בזה'."

ארגון Authoring Action גילם את החיים במאמץ זה. התוכנית משרתת את הקהילה שלה על ידי הבטחת כי בני נוער מצוידים להיות משתתפים פעילים בחייהם ובמסלולם, גם בבגרות. יחד הם מוודאים שכל מי שמצטרף לתוכנית יחוש שהוא מוכר לעומק, בשמו. זוהי אמונה עצומה שמהדהדת מעבר לווינסטון-סיילם: הם לא עוסקים במתן קולות לנוער, אלא מזמינים את כולנו להקשיב כשהם מאמצים את הקולות האלה בעצמם.