ברגע שאתה מוצא את עצמך באמת מוכה. מפחד לחייך ולבטיחות ילדיך, אתה מחליט לעזוב. אבל לאן תלך? אתה תלוי כלכלית במתעלל ולא בטוח כיצד תוכל לפרנס את עצמך.

נשים רבות הנמצאות בדיוק במצב קשה זה מצאו אור בחושך בזכות בית בת'אני בצפון וירג'יניה. מאותו רגע ראשון של התערבות במשבר ועד לריפוי רגשי והשמה בעבודה, בית בת'אני מטפל בנשים (ובילדיהן) שסבלו מאלימות במשפחה. איזו משימה עדינה אך קריטית, לעזור לחבולים והשבורים להשיב לעצמם בריאות וכבוד ולבנות מחדש את חייהם.

זה התחיל בשנת 1979 כאשר המייסדת דוריס וורד הבחינה במאבקים העצומים העומדים בפני קורבנות התעללות: המתנה ארוכה בבתי המשפט, משאבים מוגבלים וחוסר במקלט בטוח. הבעיה החמירה עוד יותר עקב התפיסה של התעללות כ"עניין פרטי".

במשך שלושה עשורים, הודות לדוריס וורד ובית'אני, ניצולי אלימות במשפחה וילדיהם מצאו ביטחון, תמיכה ומשאבים כדי להחזיר לעצמם שליטה על חייהם.

אולי אתם מכירים מישהו במצב מפחיד וקשה. אולי יום אחד תפגשו מישהו במצב כזה. ברגע/י הכאב והייאוש שלהם, זכרו את בית בת'אני - קבוצה מעוררת השראה זו של אנשים אוהבים ואכפתיים שמוכנים להעניק למשפחות מחסה חירום, גישה לשירותים חברתיים, ייעוץ מיוחד ותוכניות מותאמות אישית לתעסוקה, תחבורה, דיור, מעון יום, כמו גם שנתיים של תמיכה מתמשכת.

תפקידכם הוא לדעת שבית ביתאני קיים, כי שיתוף ידע זה ברגע קריטי עשוי בהחלט להציל חיים. אין ספק, הסיפור הזה הוא אחד החשובים ביותר שסיפרנו אי פעם.

אחת מכל ארבע נשים תחווה התעללות. אחת מכל ארבע. זה אמור לשנות את האופן שבו אנו רואים זרים במעלית במשרד, במכולת, באוטובוס או במטרו, במשחק בייסבול. זה אמור לתת לנו מידה של אמפתיה ונכונות לעזור.

לרון היה מזג רציני וג'ניס ידעה זאת. בדיוק כשהחליטה להיפרד ממנו, רון היה מעורב בתאונה קשה. ג'ניס, שנפגעה קשה ונזקקה לטיפול במשך חודשים, השעתה את החלטתה ונשארה לצידו לאורך כל תהליך ההחלמה שלו. לאחר מכן (באופן לא מפתיע), רון הציע נישואין. למרות שהוא התעלל מילולית לפני התאונה, ג'ניס האמינה שהוא השתנה. היא הסכימה והם נישאו זמן קצר לאחר מכן.

לא עבר זמן רב עד שרון חזר לנטיותיו המתעללות. מה שהחל כנזיפה וזלזול הפך לפיזי ומסכן חיים כאשר רון חנק אותה בזמן שהייתה בהריון.

עד מהרה, האלימות הפיזית הייתה תכופה. ג'ניס שקלה לעזוב אך לא היה לה לאן ללכת. משפחתה גרה רחוק במדינה אחרת והיא לא רצתה לקחת את ילדיה מאביהם. קרועה ממצבה ורצתה שההתעללות תסתיים, ג'ניס הרגישה לכודה. לאחר התקפה אכזרית במיוחד שבה ג'ניס ספגה אגרופים ובעיטות, היא החליטה שהגיע הזמן למצוא דרך לצאת.

כוח ושליטה

השיטות שבהן משתמשים מתעללים כדי לשמור על הסכמה של קורבנותיהם הן רבות ומגוונות, אך תמיד מסתכמות בטקטיקות של כוח ושליטה וכוללות לעתים קרובות שימוש בהתעללות רגשית, מזעור, הכחשה, שליטה כלכלית, איומים וכפייה.

מעצם הגדרתה, אלימות במשפחה היא דפוס של התנהגויות פוגעניות בהן משתמש אדם אחד כדי לשלוט באדם אחר במסגרת מערכת יחסים אינטימית או משפחתית. כצורת האלימות הנפוצה ביותר והפשע המדווח הכי פחות, היא מתרחשת במשפחות מכל הגזעים, הדתות, רמות ההשכלה וקבוצות ההכנסה, ולובשת צורות ושילובים רבים ושונים, כגון אכזריות פיזית, מילולית, מינית ורגשית או נפשית.

זה מסובך

התעללות, שבדרך כלל כרוכה במניפולציה, הפחדה, האשמה, בידוד ואיומים, היא לעיתים רחוקות פשוטה או ישירה. נשים במצבי התעללות חוששות לעיתים קרובות מנקמה, הרס כלכלי, איומים על ילדיהן ואפילו על חייהן. למרות שהן עשויות לזהות את ההתעללות, לעתים קרובות מדי הן מרגישות לכודות וחסרות אונים לשנות את מצבן או חוששות שההשלכות של עזיבת המתעלל יהיו גרועות יותר ממה שהן סובלות כעת.

עבור נשים וילדים רבים, אלימות במשפחה מובילה לחוסר בית. מתעללים משתמשים לעתים קרובות בבידוד ככלי של כוח ושליטה - מונעים ממנה למצוא או לשמור על עבודה, הופכים אותה לתלויה בו לכסף על ידי שליטה בגישה להכנסות משפחתיות, הגבלת הגישה למשפחה וניתוק מחברים. התוצאה היא שכאשר היא מוכנה לעזוב, אין לה למי לפנות ואין לה אמצעים לעצמאות.

איך נוכל לעזור?

הבנת הכלים רבי העוצמה והשליטה שבהם משתמשים מתעללים היא צעד ראשון בדרך להזדהות ולהבנה של האתגרים והמכשולים המכריעים שעמם עשויים להתמודד ניצולים. עם זאת, השאלה החשובה אינה מדוע - מדוע הם נשארים? אלא כיצד - כיצד נוכל לעזור?

ובית'אני האוס נותן לנו את התשובות.

כשקים הגיעה לראשונה לבית בת'אני, היא לא הייתה האישה העליזה והחייכנית שהיא היום. היא הייתה פגועה, עייפה, מפוחדת ובודדה. לאחר מספר שנים של התעללות קשה, היא מצאה מקלט בבית בת'אני וחיה עד היום כדי לחלוק באומץ את סיפורה.

בעלה של קים נקלע למעגל של התעללות שגרמה לה טראומה נפשית ופיזית כאחד. הוא היה בלתי פוסק, אפילו מול ילדיהם. קים עבדה קשה, ניסתה להצליח בעבודתה, להיות אמא טובה ולשמור על סדר בביתם הקטן. "לא יכולתי ללכת לשום מקום בלי רשותו או לעשות שום דבר בלי שהוא יצטרך לדעת, אפילו אם זה היה רק ללכת לבנק. הוא תמיד אמר לי שאני שמנה וטיפשה. אחרי זמן מה, ההערכה העצמית שלי התדרדרה מאוד."

קים הייתה בוכה עד שנרדמה כל לילה. היא רצתה לעזוב, אבל שנאה את המחשבה שילדיה יגדלו בלי אבא - כפי שקרה לה. ואז זה קרה:

"בני רצה שאקנה לו צעצוע. כשאמרתי לו שאנחנו לא יכולים לקנות אותו, הוא הכה אותי. הילד שלי הכה אותי. אביו אמר לו שמכיוון שלא אתן לו את מה שהוא רוצה, יש לו את הזכות להכות אותי. זו הייתה הנקודה שידעתי שאני חייב לעזוב. המקום היחיד שידעתי ללכת אליו היה המשטרה. גרתי בעיירה הזאת כל כך הרבה זמן, אבל לא היה לי מושג איפה נמצאת תחנת המשטרה. הלכתי לתחנת דלק מקומית ואמרתי לגברת שאני בצרות. במקום רק לתת לי הנחיות, היא אמרה לי לבוא אחריה לתחנת המשטרה. המשטרה הייתה מאוד נחמדה ועזרה לי למצוא מקום לינה לכמה לילות ואז קנתה לי כרטיס לווירג'יניה."

קים מצאה את עצמה בשלושה מקלטים שונים לפני שנודע לה על בית בת'אני. קים התקשרה, וצוות קו הסיוע הקשיב בסבלנות לסיפורה. היא התקבלה עד מהרה לתוכנית והייתה נדהמת בפעם הראשונה שביקרה. במקום מיטות שנערמו אחת על גבי השנייה, כל אישה קיבלה חדר ומיטה משלה. קים נאנחה לרווחה וקראה לעוזרת הסעדית החדשה שלה, "זה לא מקלט - זה בית".

בית בת'אני עזר לרשום את קים לבית ספר כדי לחדד את כישורי האנגלית שלה כהכנה לבית ספר מקצועי או למשרה מלאה עם סיום הלימודים. "דבר אחד שהיה קשה לי כשעברתי לראשונה למקלט היה שלא היה לי תחבורה משלי. בית בת'אני עזר לי לשלם עבור מוניות כדי להשתתף בשיעורי האנגלית שלי. ואז יום אחד מישהו תרם מכונית לבית בת'אני והעובדת הסוציאלית שלי התקשרה אליי כדי לומר שיש להם מכונית בשבילי! הייתי המומה ושמחה מאוד!"

הסיוט של קים הפך לחלום. היא גילתה מחדש תקווה, שמחה וחיים חדשים, שכולם משתקפים בצורה העזה ביותר בילדיה. היא ידעה שהיא רוצה טוב יותר עבורם, ועכשיו החלום הזה הפך למציאות. הכאב לא נעלם לחלוטין, אך הוא מלווה בהבטחה לעתיד טוב יותר.

בית בת'אני מציל, מגן ובונה מחדש חיים - וזה מתחיל לעתים קרובות בשיחת טלפון.

קו הסיוע מאויש על ידי יועצים מוסמכים המוכנים לעזור לקורבנות אלימות במשפחה להימלט מנסיבותיהם ולספק הפניות לספקי שירותים למזון, ביגוד, טיפול רפואי, תמיכה משפטית וכו'. הצוות גם מבצע הערכת סיכונים ותוכנית מותאמת אישית כדי לשמור על בטיחות האישה (והילדים) בהמשך. בית בת'אני מספק מחסה לכמה שיותר נשים ומשפחות ומסייע לחבר אותן לספקי דיור אחרים כאשר המיטות שלו מלאות.

בית בת'אני, במסגרת יכולתו הנוכחית, יכול לספק מקלט בטוח וסודי למשך ארבעה חודשים. הצוות עובד עם הדיירים כדי לעזור להם לקבוע ולשאוף למטרות לטווח קצר וארוך, ולאחר מכן מספק שירותי ניהול תיקים כדי לעזור להם להישאר במסלול. בנוסף, המקלט מספק שיעורי כישורי חיים כלליים להעצמת נשים בהורות, תזונה, תקצוב, טיפול עצמי, עבודה מול המערכת המשפטית, וכן תוכנית הכשרה מקצועית.

התאוששות מטראומה

יועצי בית בת'אני עוזרים למטופלים לעבד טראומה ולעבוד על בעיות שעלולות להתעורר במהלך ההחלמה. מפגשי טיפול פרטניים וקבוצתיים עוזרים לניצולים לעצב מחדש את תפיסות המציאות, לזהות ולתקן עיוותים קוגניטיביים. ייעוץ עוזר לניצולים להחלים מהטראומה שחוו ולפתח מיומנויות התמודדות ותקשורת, ללמוד התנהגויות של מימוש עצמי ולשאוף למטרות לעתיד.

עם עזיבת המקלט, ללקוחות יש אפשרות להשתתף בתוכנית הטיפול לאחר ההתעללות של בית ביתני. התוכנית נמשכת בדרך כלל שנתיים, אך ניתן להאריך אותה בהתאם לצורך האישי. מעקב מסייע להבטיח שהשורדות לא יחזרו להתעללות. לקוחות עשויות לקבל סיוע בייעוץ תעסוקתי, חיפוש דיור, פריטי היגיינה אישית, חזרה לבית הספר וצרכים יומיומיים אחרים. גישה זו מסייעת לספק מערכת תמיכה נחוצה לנשים כדי שלא יפלו שוב לידי מתעלל.

הסברה קהילתית

בנוסף לשירות לניצולי אלימות במשפחה, בית בת'אני פועל למעורבות וחינוך הקהילה הסובבת. באמצעות עבודה עם גורמי בטיחות הציבור, קבוצות קהילתיות ודתיות, ספקי שירותים אנושיים ואחרים, בית בת'אני פועל ליצירת קהילה משכילה בנושא האלימות במשפחה ומוכנה להגיב כראוי לניצולים. הוא גם מספק מידע על משאבים מקומיים שונים לקהילה הרחבה יותר.

ואתם יכולים לשחק תפקיד:

• התנדבו: סייעו בטיפול בילדים, שיחות טלפון לקו סיוע, הכשרה למיומנויות חיים, משימות משרדיות, תחזוקת מחסה
• תרמו תרומה למשפחות: תרמו בגדים חדשים או משומשים בעדינות, ציוד ביתי, מוצרי טיפוח, כרטיסי מתנה, מצעים וכריות חדשים, כלי מטבח, מכוניות משומשות
• תרומה כספית: ספקו תרומות חודשיות או חד פעמיות למען תושבי בית ביתני, סייעו בתחזוקת מקלטי חירום והרחבת הקיבולת להגיע ולשרת משפחות רבות יותר.

מערכת סיוע ותמיכה חיונית זו מסייעת לניצולים להשיב לעצמם יציבות ועצמאות, ומעניקה להם את הביטחון להמשיך בחייהם. ואנחנו חוגגים זאת.