נגיה היה בן ארבע כשהמלחמה החלה, תשע כשהבתי ספר הופצצו ולימודיו הופסקו. הוא היה בן שתים עשרה כשהוא למד לקרוא ולכתוב עם מורה ביער המנגרובים וארבע עשרה כשהיער נשרף חי על ידי הסוכן אורנג'.

המלחמה לקחה את אמו של נגיה ואת העשור הבא שלו, והתפוגגה סופית כמו ערפל בשנת 1975. עבור בני דורו שחיו באזורים כפריים של וייטנאם, לא היו בתי ספר, ספרים או חומרי כתיבה.

אף על פי כן, נגה היה לומד מטבעו, ובתחילת שנות השלושים לחייו הפך למגדל השרימפס הראשון במחוז קא מאו, הקצה הדרומי ביותר של דלתת המקונג המפורסמת. כאן, ליד הים, בלב יערות המנגרובים, אנשים עובדים קשה כדי לחיות בפשטות.

כעת, 35 שנה לאחר הימים הקשים של חפירת חוות השרימפס שלו, נגיה הוא סבו הגאה במיוחד של נוט, ילד שחלומותיו משתנים עם כל ספר שהוא קורא. "כנראה הנכד שלי לא היה רוצה להיות מגדל שרימפס", מודה נגיה בשמחה. "כנראה שהוא רוצה ללמוד עוד באוניברסיטה ולעבוד בעבודה אחרת. המשימה שלי עכשיו היא שנעשה כמיטב יכולתנו כדי שיהיה לו כסף כדי שילמד כמה שירצה".

למרות שהוא למעשה בנה את תעשיית גידול השרימפס של קה מאו (כיום מקור הפרנסה העיקרי של הפרובינציה), נגיה לא חושב שזו תהיה אופציה בת קיימא עבור נהוט או עבור הדור הבא בהתחשב בטמפרטורות הגבוהות, בעליית מפלס הים, המלחת הקרקע הגוברת והזיהום: "לפני כארבע או חמש שנים, המצב החמיר בגלל שינויי האקלים. אז, התעשייה הזו הפכה לפחות רווחית. הרבה אנשים עוברים להו צ'י מין סיטי כדי לעבוד עכשיו, רוב הצעירים. בעיקר קשישים או נשים נשארים כאן כדי לגדל את הילדים, אבל הכסף כבר לא מגיע מהחווה."

נראה שנוט יודע זאת, וכמו סבו, אוהב ללמוד. מאז שבית הספר שלו בנה "ספרייה ידידותית לילדים" לפני שנה, נוט מעסיק את הספרנית, קורא תשעה או עשרה ספרים בכל שבוע. "לבן שלי יש חלומות שונים", מחייכת אמו בביישנות. "לפעמים הוא רוצה להיות מהנדס בניין, לפעמים הוא רוצה להיות רופא... זה משתנה. בכל פעם שהוא קורא ספר, יש לו רעיון חדש לגבי מי הוא רוצה להיות".

כיום, הוא מספר לי נהוט רוצה להיות אדריכל, כדי שיוכל לבנות מתחמי דירות עבור אנשים שחווים חסרי בית, בעיה שקרא עליה בספר. היישר מליבו ומפיו של ילד בן תשע, זוהי עבודתו משנה העתיד של ארגון רב עוצמה ולא מוכר מספיק בשם "חדר לקריאה": בניית ספריות בבתי ספר ברבות מהקהילות המרוחקות והנמוכות ביותר בעולם.

כמי שמעולם לא הכירה חיים בלי ספרים המתאימים לגיל שלי, הכוללים דמויות שאני יכולה להזדהות איתן, אני רק עכשיו לומדת מה המשמעות של ספרייה להיות ידידותית ומה ההבדל שהיא עושה לעתיד המדינה.

לפני 2018, הספרייה בבית הספר היסודי וין אן 2 הייתה חדר חשוך עם מדפים גבוהים וספרים עבים על נושאים רחוקים וקשים. כמו מוזיאון, החדר נשלט על ידי משמעת ופורמליות. מדפים מרופדים ביותר בחומר עיון מאשר בדמיון, ספרים שנוגעים בהם רק באישור, ושולחן מפואר במרכז שרק הגבוהים ביותר מבין המבוגרים ביותר יכלו להשקיף מעליו. אני מדמיין את הספרנית יושבת נוקשה וגרגוילית בפינה בעוד הקוראים המוקדמים ביותר מציצים פנימה וחולפים במהירות על פניה.

הבוקר, לעומת זאת, המראה שונה לגמרי: הספרייה החליפה חדרים, זו מוצפת רק באור שמש, מוגנת מגלי מי ים, עם קירות צבועים בלבן הבוהק ביותר. מורים והורים בילו חודשים בעיצוב עבודות פרחים גזורות ביד וגנים, שבהם דמויות מוכרות וידידותיות יושבות מודבקות לקיר בנעימות. 983 ספרים (בערך שלושה לכל תלמיד) מאורגנים לפי רמת קריאה על מדפים בגובה ילדים, מקודדים בצבעים, כשהכל בהישג יד.

כריכות הספר מרשרשות בשובבות בעוד מאווררים מסתובבים מעליהם - הספרייה הפכה כעת לחדר של צבע, חיים ואור. עד מהרה שלושים זוגות רגליים קטנות קופצות מסנדליהן בפתח, ממהרות ולא רצות כדי למצוא את הבחירה שלהן לקופה השבוע.

כשילדים מקובצים ומפטפטים, אני רואה בבירור איך ספרים מכניסים את העולם להישג יד. השינוי כאן הוא הרבה יותר מצביעה, מדפים וכיף עם גזרי ספוג - רוח הספרייה השתנתה: אהבה לקריאה השתרשה. זה קשור באותה מידה למה שהתלמידים קוראים כמו איך מלמדים אותם לקרוא.

"חדר לקריאה" עובד עם סופרים, מאיירים ומעצבים מקומיים כדי ליצור ולפרסם ספרים המשקפים את החוויה והתרבות של הילדים הלומדים לקרוא בספריות שלהם. הסיפורים מכילים לקחים מהחיים והתרבות המקומית, תוך הסתמכות על פחות ופחות תרגומים של סיפורים מערביים על נקניקיות ושלג.

בנוסף, "חדר לקריאה" מכשיר ספרנים להיות אמני חוויית קריאה. גברת, שונה מאוד ממגנת היקרה, יושבת על כיסא נמוך בקדמת הכיתה, אוחזת בספר סיפורים גדול במיוחד, שלושים זוגות עיניים פעורות. אחד מ-1,400 הספרים של "חדר לקריאה", סיפור זה עוסק בקיפוד, עכבר וחברות. עם גובה צליל מגוון ויציבה מושלמת, היא קוראת עמוד וסוחפת באיטיות את התמונות על פני הקהל שלה. התלמידים מתנדנדים כאילו הם מחוברים. והאם אתם יכולים לנחש מה קורה אחר כך?!

שחזורים. התלמידים מצטופפים, לוחשים ומשתפים פעולה כדי להבין כיצד לשחק את הסצנה שזה עתה שמעו.

יתרה מכך, התלמידים לוקחים איתם סיפורים הביתה, ובמקרים רבים הופכים למורים של הוריהם, שרובם המכריע לא היה בעל ניסיון עם ספריות ידידותיות לילדים או ספרים המתאימים לגיל כשהיו מתחת לגיל שתים עשרה. הוי (מבוטא "הוי") ואמו, נים דיפ, הם כוכבים בתחום זה.

כנהגת אוטובוס בית ספר, נים רואה את בנה ואת שאר הילדים קוראים כל יום בדרכם לבית הספר וממנו, מסע של שנים עשר קילומטרים. כמובן, מכיוון שמדובר בדלתא של המקונג, האוטובוס שלה הוא קאנו שטוח תחתית באורך 7.5 מטרים עם מדחף ארוך המונע על ידי מנוע של מכונית. היא מתחילה את המסלול שלה בשעה 5 בבוקר כדי להוריד את שש עשרה תלמידיה לבית הספר עד 6:30 בבוקר, הילדים עם הספרים וחגורות ההצלה שלהם.

היא שמה לב שבשנה האחרונה, מאז פתיחת הספרייה, הוא הפך להיות טוב לב יותר כלפיה, אמפתי יותר, מתחשב יותר. "הוי לומד מספרים איך להתייחס אליי ואיך להתייחס לאחיותיו", אומרת נים. "הוא גם לומד איך להראות רגשות. הוא קורא ספר ומפנים את הסיפורים, שם את עצמו ברגלי הדמויות". עשרות תעודות הישג תלויות על הקיר מאחוריה. "באזורים העניים האלה, כולם אוהבים להיות עשירים", אומרת נים, "אבל בשבילי הפרסים שילדיי מקבלים בבית הספר הם מה שהכי גורמים לי גאווה. זה חשוב יותר מכסף".

עם ההשפעות הקשות של שינויי האקלים על חקלאות קיום ופרנסת חקלאות ימית, הורים רואים יותר ויותר את חינוך ילדיהם כהשקעה אסטרטגית שתבטיח שהדור הבא יוכל לפתור כל אתגר. "זו הסיבה שבכל פעם שאנחנו מדברים עם הורים על חינוך לילדיהם, על ספרייה, על קריאת ספרים, אנחנו תמיד מקבלים תמיכה של כמעט 100%", אומר טרי לה, המפקח על פעילות תוכנית "חדר לקריאה" בווייטנאם.

מאז שנת 2001, "חדר קריאה" בנתה 1,522 ספריות והעניקה השראה ל-665 בתי ספר לשכפל את המודל שלה ברחבי וייטנאם. הכפילו את זה במאות הדמיונות הקטנים הפועלים בכל אחד מהם, ובחמש עשרה המדינות האחרות שבהן "חדר קריאה" פועל, ותבינו במהירות את היקף הלמידה והשינוי העולמי המתרחש.

לאחר נסיעה של שעה צפונה בכביש היחיד שקיים, אנו מגיעים לעיירה קאיי דגוי ואם במחוז פו טאן. "Here Room to Read" שיתפה פעולה עם בית ספר יסודי נוסף, קאיי דגוי ואם 2, בצורה מעט שונה.

"אנחנו בית הספר היחיד בעיר הזאת שיש לו ספרייה עם מודל "חדר לקריאה", מסביר המנהל דין נגוין. "אז אנחנו מזמינים בתי ספר אחרים לבוא ללמוד על הספרייה הזאת, וכולם, כשהם מגיעים, הם מאוד מופתעים מהמודל הידידותי". ב"ידידותי" הוא מתכוון למערכת הספרים המקודדת בצבעים: ירוק, אדום וכתום הם לכיתה א'; אדום, כתום ולבן הם לכיתה ב'; כתום, לבן וכחול הם לכיתה ג', וכן הלאה.

כמו כן, שלוש פינות הפעילות הן די חדשות: אחת למשחקים, אחת לחומרי עיון ואחת לכתיבה וציור. כפי שניתן לראות בספריית בית הספר היסודי 2 וין אן, השולחנות אינם גבוהים יותר מגובה ברכיו של ילד קטן, והרצפה מרופדת בריבועי גומי צבעוניים לישיבה נוחה.

"עם הספרייה הקודמת, היא הייתה מאוד ממושמעת", נזכר המנהל נגוין. "התלמידים היו צריכים לשבת בתנוחה הנכונה, לקחת את הספר עם האישור, ולשבת ליד השולחן הגדול. חשבתי שזה צריך להיות ככה. אבל זה התברר כמאוד מפתיע כשראיתי את המודל הידידותי. ראיתי שהתלמידים הרגישו מאוד בנוח בספרייה והם באו הרבה יותר מבעבר. וההורים, הם אפילו באו לקרוא ספרים עם ילדיהם. וזה שינוי גדול בבית הספר."

ספריות 2 ויין אן וקאי דהוי ואם 2 כמעט זהות, למעט מה שקורה מאחורי הקלעים. הספרייה ב-2 ויין אן הייתה דוגמה למודל ההדגמה, שבו "חדר קריאה" נושא ב-90% מהאחריות להקמה, להכשרה ולתמיכה המתמשכת. בקהילות כמו קאאי דהוי ואם, שבהן הנהלת בית הספר מסוגלת לבנות שותפויות חזקות עם עסקים וממשלה ולגייס הורים לדברים כמו גיוס כספים והתנדבות, "חדר קריאה" ממליץ על מודל שיתוף הפעולה שלו.

בעזרת מודל זה, ההורים הם שעושים את ההבדל הגדול. אב אחד בפרט מילא תפקיד מרכזי. בעבודה צמודה עם המנהל נגוין כנציג הורים ותומך מרכזי של הספרייה, לים גייס הורים רבים להשתתף בתוכנית הספרייה ולתרום כלכלית. "מבחינתי, תלמידים ראויים לכל טוב. יש צורך לעשות דברים טובים לדור הצעיר של ארצנו. ברגע שלדור הצעיר יהיו מודעות וידע, המדינה תשתפר", הוא אומר.

לים ומשפחתו מפעילים חוות שרימפס וסרטנים בשטח של 16,000 מ"ר, בעוד בתו הצעירה, דול (מבוטא "פיהוק"), לומדת בכיתה א' בכיתה 2 בקאי Đôi Vàm וקוראת מוקדם מאוד. מאז פתיחת הספרייה החדשה בספטמבר 2018, בתו שאלה ספרים בכל שבוע. "היא תמיד מראה לנו את הספרים היפים האלה ואז מתחילה לקרוא לי. באופן כללי, אני שמחה שהילדים שלי התפתחו במובנים רבים דרך הספרייה הזו, ראשית מבחינת חשיבה, ושנית מבחינת היכולת לקרוא ולכתוב. הם גדלים טוב יותר מאלה בבתי ספר שאינם משאילים ספרים."

נכון לאביב 2019, Room to Read פועל ב-33 מתוך 63 הפרובינציות בווייטנאם. "ניסינו למצוא את הפתרון הזול ביותר שרוב בתי הספר והפרובינציות יכולים להתאים, כדי להבטיח שלתלמידים תהיה גישה לחומרי קריאה המתאימים מבחינה תרבותית", אומר טרי.

עדיין יש הרבה עבודה לעשות כדי לרתום כל פרובינציה ולבנות ספריות לדוגמה בכל רחבי המדינה, אבל המטרה האמיתית היא שינוי מערכתי באמצעות בניית יכולות מקומיות. זה נכון לא רק בווייטנאם, אלא בכל הקשר שבו Room to Read פועל ברחבי העולם, הכולל כיום כמעט 4,200 בתי ספר ברחבי דרום אסיה ואפריקה.

דו לה, סגן מנהל מחלקת החינוך וההכשרה של מחוז קה מאו, ראה את ההבדל: "ההשפעות שאנו רואים לא רק נשארות עם התלמידים, אלא גם משתרעות על ההורים. הקהילה מעורבת גם בעבודת הספרייה, כך שבעלי העניין שלנו, האנשים שלנו, עובדים יחד כדי לעזור לתלמידים ללמוד ידע חדש ולפתח כיוונים לעתידם. אני מקווה שמגזרי החינוך ימשיכו לשכפל את מודל הספרייה הזה באיכות בעתיד."

במשך שנותיהם הרבות כמפקחים ומיישמים של תוכנית האוריינות בווייטנאם, לין טרונג (מנהל שטח) וקואוק נגוין (קצין תוכנית בכיר) עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם הממשלה וביקרו כמעט בכל בית ספר שותף. עם זאת, הנסיעה בין אתרים ארוכה ואיטית, ולכן החזקת יד בין בית ספר לבית ספר הופכת יותר ויותר לצוואר בקבוק להתרחבות. לאור זאת, לין כתב מדריך לכל בית ספר המעוניין להמיר את ספרייתו הקיימת לספרייה ידידותית.

"הרעיון שלי היה ליצור הנחיות למודל ההרחבה", אומר לין, "כך שגם אם אין לנו מספיק משאבי אנוש לעבוד ישירות עם בית הספר, יהיה להם ספר לימוד, ספר הדרכה, שהם יקראו כדי להבין שלב אחר שלב כיצד להקים ספרייה עם מודל "חדר לקריאה". כל שלב מוסבר, כך שזה חוסך זמן ויעזור לנו לעבוד בצורה שיטתית יותר עבור מודל ההרחבה."

מדריך מודל הרחבה זה הוא המפתח לצייד את המנהיגות המחוזית והבתי ספרית בכלים ליישם ולנהל שינוי מערכתי בקנה מידה גדול, מה שהופך את תוכנית וייטנאם לדוגמה בולטת למודל ולחזון של Room to Read. על עבודתו על המדריך, לין קיבל פרס לחדשנות, ובסגנון צנוע וחסר אנוכיות תרם מיד את הפרס הכספי לקרן 'קרן העצמה' עבור בנות בתוכנית חינוך לבנות של Room to Read הזקוקות לסיוע כספי כדי להמשיך בלימודים גבוהים.

""חדר לקריאה" יכול לתמוך רק ב-30% מתלמידות בית הספר שלנו הזקוקות לתמיכה בשכר לימוד, תלבושת אחידה ואופניים. ראינו שלתלמידות בית ספר רבות אין אוכל לאכול, כמו אורז, מצרך חיוני. הקרן הזו למעשה עוזרת להן בכך, עם הדברים הבסיסיים ביותר. זו הייתה עזרתנו לתלמידות בית הספר שעשויה להיות להן מוטיבציה רבה יותר להתפתח בעתיד. חלק מהבוגרות שלנו כבר סיימו את לימודיהן ולומדות באוניברסיטה", הוא אומר.

"תוכנית החינוך לבנות שלנו היא משלימה למה שהבנות עושות מבחינה אקדמית", אומרת אבולוטלזה איירוולה, מנהלת התקשורת של Room to Read. "אנחנו מתמקדות בכישורי חיים, כמו ביטחון עצמי, משא ומתן, קבלת החלטות, אמירת לא, בעלות על הגוף שלך, סירוב; דברים שחשובים לבנות ולכל אורח חיים שהן בוחרות. בין אם הן רוצות להיות אמא לשבעה ילדים או נשיאת צרפת, הן יצטרכו את כל הכישורים האלה".

לין לואונג החל לכתוב ולאייר ספרי ילדים עם הספר "מקום לקריאה" לפני ארבע שנים. ספרו האחרון, "אבל צ'י בו טרון" , הוא ספר אינטראקטיבי, הוא אומר, שנועד להעיר ילדים על ידי הזמנתם "לדפוק" על הדף כדי להכניס דמויות נוספות לסיפור, או "לנער-לנער-שאאאאא" את הספר כדי לגרום לדבר הבא לקרות. הוא נהנה להפוך את הקריאה לכיפית, אפילו תוך כדי שזירת עלילות על גיוון, טוב לב, אכפתיות ומודעות לאדמה - לקחים המבוססים על כל רעיון שלו.

"אם מדברים על גיוון", נזכר לין, "כשהלכנו לדאק לק, היה שם ילד, בן, שמאוד אהב פרחים וראינו שכל הכיתה צוחקת עליו. אני רוצה לשנות את זה. אני רוצה לשנות את הדרך שבה הילדים חושבים על ילד שאוהב פרח. וזו הסיבה שאנחנו עובדים על ספר על איך ילד אוהב פרח".

"נראה שסיפורים נפוצים הם שכל הבנות רוצות להיות יפות", אומרת טרי, "כל הבנות רוצות שמישהו יציל אותן, או שהן תמיד צריכות עזרה או שהן צריכות שמישהו יתחתן איתן כדי לחיות מאושרים לנצח. אז בשנה האחרונה ניסינו לפרק חלק מהסטריאוטיפים האלה."

"לדוגמה, יש כמה סיפורי פולקלור מסורתיים שמדגישים את תפקידו של האדם בתרבות שלנו", ממשיכה טרי. "היה סיפור על נסיך שהיה מאוד חכם, אבל יום אחד הוא הרגיז את המלך והמלך העניש אותו בכך ששילח אותו לאי. אבל זה לא מפחיד את הנסיך הצעיר. הוא היה חכם ואמיץ מספיק כדי לפתח סוג חדש של אבטיח מהאי הזה. כתבנו מחדש את הסיפור הזה, לא ניצלו את העלילה לרעה, אלא הפכנו את דמויות הגברים מנסיך לנסיכה כדי שנוכל באופן מודע לומר לקוראים שלנו שגם בנות יכולות להיות אמיצות. בנות לא מפחדות לצאת לאי והבנות יכולות לשרוד."

לכל אחד ב-Rom to Read יש סיפור על איך ספרים שינו את עולמם בתקופות ובתקופות מכריעות. דמויות יכולות להבין רגשות מורכבים וקונפליקט יכול לעורר חשיבה יצירתית, ובאופן אידיאלי, שיתוף פעולה. זה בדיוק מה שאנחנו רואים קורה ב-Rom to Read ובאמצעות עבודתם ברחבי העולם.