נרטיב
יש רק דבר אחד שחשבתי אי פעם לעשות עם חיי, וזהו. אתם קוראים את זה. מתוק-מריר - סיפור קולקטיבי שאני מקווה שיזדקן ויבשיל כנרטיב מרפא ובונה תקווה לכל מי שמרגיש, לפחות במידה בינונית, מוצף (וקהה חושים) משטף הבעיות בעולמנו המודרני.
אנחנו לא מציעים פרסום. לא גימיקים. לא הנחיות או הבטחות לגדולה אם תירשמו לניוזלטר שלנו , למרות שאתם מוזמנים. הנרטיב של BitterSweet נבנה כבר עשור, מעמיק ומתרחב מדי שנה ככל שקוראינו שולחים לנו את מועמדויותיהם לסיפור והתורמים שלנו משקיעים את עצמם בקפידה.
עבודה זו מונעת על ידי אג'נדה פשוטה: לדחות ציניות, להתריס נגד אדישות ולחגוג את הטוב. אנו מבקשים להציע נרטיב מכוון המתמודד עם בלבול בבהירות וייאוש בתקווה. אנו מכבדים שאלות בענווה של מרחב, נוכחות וסקרנות - תוך תרגול הקשבה אקטיבית עם תנוחה של פתיחות מכוונת.
אנו מטיילים, מבקרים, מקשיבים וכותבים. באמצעות קולנוע וצילום, אנו לומדים וחושבים. כל סיפור באוסף BitterSweet נוצר בכבוד רב לאנשים, לתרבויות ולאזורים הגיאוגרפיים המעורבים. מטרתנו היא להעלות את סיפוריהם של אלו המדגימים חיים בשפע ולומדים מהם. אולי אין זה מפתיע שזה נוטה להוביל אותנו למקומות נידחים. הראיונות שלנו הם לעתים רחוקות מאוד עם שמות מוכרים, אלא אנו מוצאים את עצמנו נמשכים להשפעה הנובעת משנים רבות של חיים מתוך דאגה מתמשכת ל"אחר", יהיה אשר יהיה.
בעוד שקבוצות תקשורת רבות אחרות מתמקדות בתוכן 24/7, החל ממשברים דחופים ועד לסנסציוניות שטחיות, BitterSweet חוקרת ומחפשת את החוכמה הנאספת מחסד מתמשך המתבטא במקומות הפרועים ביותר. וחלק ממני תוהה האם, כתרבות, נוכל לצמוח לתוך הסיפורים שאנו מספרים.
לסרב לציניות
ציניות היא ערמומית ועדינה. היא זוחלת אל תקוותינו פריים אחר פריים, חוטפת תקווה צעירה עם חשדות לשחיתות וחוסר יכולת, ומאפשרת ללבבותינו להישאר בלתי מושפעים ומרוחקים - כולו שלנו ולא של זה. הצרכים, גדולים מדי, והקטנים שלי, לא מספיקים. השקפת עולם צינית זו מתמקדת בסוגיות, בקוטביות ובגודל הכל עד כדי כך שפעולה נראית חסרת תועלת ועייפות בלתי נמנעת.
אבל זה שקר ולא מספק, דווקא משום שציניות היא דרך לא לראות. היא לא דורשת מחויבות, מתפשטת ומתעבה ללא בחירה מודעת שלנו. קל להסתפק בברירות המחדל המוצגות לנו, לקבל את הנרטיבים הגורפים של ייאוש ובלבול.
אז איך לפנות אל מה שיפה וצודק, נכון ויפה? מהו התרגול, התנוחה? זה דורש מחויבות וכוונה יוצאי דופן. אבל בניגוד לציניות, זה לא מתיש. תרגול זה מושך אותנו בצורה עמוקה לעבר משמעות, ענווה, הכרת תודה וכבוד. לעבר מלאות. של לב ונשמה, של אמונה ותקווה. עם הבחירה הזו לדחות את הציניות ולראות מעבר לה, אנו מתוודעים מחדש ליראה ולפליאה ולשמחת המסתורין והחיים. אנו משוחררים לראות אנשים כבעלי מימדים אינסופיים וראויים ללא תנאי לכבוד ולהקשבה - לא מגונים וקטנים, אלא רחבי ידיים ועשויים בצורה מושלמת. כל אחד מאיתנו נתון זה לזה. דרך ראייה זו הופכת את השטח הקודר ביותר למלא אוצרות, כל סלע פשוט לאבן חן פלאית.
צילום: סטיב ג'טר
האחיות המקסיקניות מאחדות את שכרן כדי לממן מחטים טובות יותר לתינוקות באינקובטורים. הרופא-מנתח הסיני שגסס לכבודו של תיק מושלם על ידי ניתוח לבבות תינוקות נטושים עם סיבוכים קשים. רשת מרפאות הלידה הנפאליות שהוקמה לאחרונה כדי להציל נשים ימים של טרקים מסוכנים בזמן הלידה. צוותי הכלבים הבוסניים מחסלים מוקשים וילדי בית ספר מרפאים פצעי מלחמה. הווייטנאמים בעלי התקווה בונים ספריות בבתי ספר כפריים. האומן הקונגולזי מאלתר תומכי רגליים לחולים בפוליו ובמחלות משתקות. יצרן הגרנולה מרוד איילנד המשתמש באפייה אומנותית כדי להעסיק ולהעצים פליטים שיושבו מחדש. משוררי שיקגו מובילים בשיתוף גולמי ובהקשבה רדיקלית. שכונות דטרויט מתאחדות כדי לשנות דינמיקת כוח ולפרק תפקוד לקוי וריקבון עירוני. מגרש ההצלה המוביל את נוף בולטימור של הזדמנויות שניות לאזרחים חוזרים ולאלה שמתגברים על התמכרות. בית הקפה וחנות הקרמים בנאשוויל מרפאים נשים ניצולות באמצעות יצירה, השתכרות ושייכות.
From Nepal to China, Vietnam to Nashville and Baltimore, we are inspired by the stories we encounter.
אריקה בייקר
יש כמובן נרטיב נפוץ יותר שמרחף מעל כל זה. נרטיב שמתמקד בעוני, שחיתות, מחלות, חורבן, התעללות, מלחמה וסכסוך. הכל מוות וריקבון. זוהי תפיסת עולם נוראית ושולטת - מדכאת, אפלה וכבדה. לכן אנו משתדלים לראות דרכה, לנקב את הקודר כדי למצוא את האור.
וככל שנחפש יותר, כך נמצא יותר.
התגברו על אדישות
כדי להתגבר על האדישות, אנו פועלים. אנו מעורבים ומשקיעים את עצמנו בסיפורים שאנו מוצאים. תורמי BitterSweet הם אנשי מקצוע יצירתיים ומספרי סיפורים המתנדבים מזמנם וכישרונם כדי לבנות את הנרטיב הנגדי הזה ולשים זכוכית מגדלת על ניצוצות התקווה והטוב ביותר של האנושות. למרות שכל אחד מאיתנו מקבל את פרנסתו ממלאכות ידו, הנרטיב של BitterSweet הוא תרומה חופשית, אם אפשר לומר כך. אנו יוצרים אותו משום שאנו מאמינים שהוא חייב להתקיים. הוא ממלא נשמה ומעניק חיים, הן לקלוט והן לייצר.
הקדשת כל עצמנו לסיפורים שאנו מגלים היא חלק בלתי נפרד מהדיסציפלינה שלנו. אנו מקשיבים לעומק כדי להבין, ואז מפנימים ומבטאים את רשמנו באמצעות עבודות היד שלנו.
נפש האמן זקוקה גם למרחב וגם למבנה. לכל צוות סיפורים ותורם יצירתי, BitterSweet מציעה אוטונומיה ושיתוף פעולה. בעוד שחלק ניכר מחיינו המקצועיים מוקדש למשא ומתן על פרמטרי הפרויקט, יעדי מסרים, צרכים עסקיים ואסטרטגיות תקשורת, BitterSweet היא ארגז חול שבו אמנים משחקים למטרת מקוריות, שיתוף פעולה חדש ודחיפת עצמנו, תוך כדי שאנו משרתים את הסיפורים הטובים ביותר שיש לעולם להציע כמטרה בפני עצמה. ערך המעורבות נמדד במשמעות ובחשיבות של החוויה והתפוקה הקולקטיבית, לא בכסף. כאמנים, אנו יוצרים לא רק כדי לאכול, אלא גם כדי לחיות. באופן מלא ולא רק מבחינה כלכלית. וכקוראים, אנו קולטים סיפורים לא רק כדי לצרוך, אלא כדי לשנות את נקודת המבט שלנו, לעצב את חשיבתנו ולהגביר את הטוב בעולם הזה.
וכך, כשאנו מקדישים את עצמנו לחיינו וללימוד יצירות גלובליות אלו וטווית סיפור עולמי זה, זה מחייה אותנו. עבור ארגונים שמתקשים לראות את עבודתם שלהם באופן רענן וקוראים המוטרדים על ידי הנרטיב הפופולרי של ייאוש, אנו מקווים ש-BitterSweet יביא הפוגה ושינוי אוריינטציה.
התקווה והציפייה האישית שלי היא שעם הזמן תשיגו בהירות לגבי היכן בדיוק נמצא האור בחושך, כיצד והיכן לראות אותו ומה תוכלו לעשות כדי להעצים אותו. אנחנו תמיד מוצאים רק את מה שאנחנו מחפשים, ולכן אני מקווה שהנרטיב של "מתוק-מר" יאתגר אתכם לשאול שאלה חדשה: מה אני מחפש? עשו בחירה מודעת לדחות ציניות ולראות דרכה, במטרה למצוא את האור, ולו רק כדי לדעת בוודאות שהחושך לא מנצח, למעשה. והחיים הם בעלי משמעות.
לחגוג את הטוב
חגיגה היא מעשה של התרסה, ובחירת מה לחגוג היא קריטית לרפורמציה התרבותית שאנו ללא ספק זקוקים לה. מבחינה היסטורית, תרבויות חגגו כיבוש, עליונות ומורשת לאומית, אך אני תוהה איזה סוג של חגיגה נוכל להציע שעשויה לבנות עולם שלם של ענווה ואנושיות גדולים יותר.
בכל הקשר על פני כדור הארץ, ישנם מעטים גמישים, עקשנים ואמיצים הנאלצים לבנות שלום למרות צער עמוק, קשיים וסכסוכים. ישנן קהילות המתאחדות כדי לסגור מרחקים ארוכים של פילוג, וחלקן אף לומדות למנף את זכויותיהן ואת מקורן למען אחרים. ישנה היסטוריה עשירה ורב-שכבתית של מאמינים נאמנים ואדוקים מכל הסוגים, המכוונים את חייהם סביב עקרונות של הקרבה עצמית, חמלה, נדיבות וטוב לב - אפילו לנוכח שואה, רעב וכיבוש. זה תמיד היה נכון, אך נקבר תחת נרטיבים שונים של אינטרס עצמי ואגוצנטריות.
קחו לדוגמה את קהילת הזבלין החרוצה של קהיר - זבלין פירושה "אנשי הזבל" בערבית. תושבי עיר האשפה המפורסמת מפעילים את אחת ממערכות המיחזור היעילות והאנושיות ביותר בעולם, לכל משפחה התמחות משלה: פלסטיק קשיח, פלסטיק רך, עיתונים, זכוכית, אלומיניום... מיון, ריסוק, שטיפה, ייבוש, התכה, יציקה, ייצוא. בעוד שרוב הילדים משתתפים בעסק המשפחתי, פגשתי את דמניה בת השמונה ביום הראשון שלה בבית הספר. חינוך התאפשר עבורה ועבור אלפי ילדי זבלין אחרים כאשר יזמית מצרית שינתה את קריירת השיווק שלה למען טיפול בעניים לפני כמעט שלושים שנה.
[Left] Mother sorts garbage in the street as baby sits atop the next bag. [Center] Demenia on her first day of school. [Right] Mama Maggie, founder of Stephen's Children.
סטיבן ג'טר
או קחו לדוגמה את קניה, שם ג'ולי צ'רץ', ילידת העיר, יצרה דרך בת קיימא עבור המקומיים להתפרנס תוך איסוף 90 טונות של פסולת ימית מהחופים מדי שנה. חצי מיליון כפכפים שנשטפים לחוף מובאים לאומנים מקומיים בניירובי, אשר משתמשים בהם מחדש לפסלים צבעוניים הנמכרים כאמנות בולטת ברחבי העולם. זהו שילוב אמנותי של שיקום סביבתי וכלכלי.
Everyday the Blue Team walks the beaches collecting washed up refuse, most of it plastic and flip flops.
בובי נפטון
לאחרונה, זכינו לשתף את סיפורו של פרויקט הקטרקט בהימלאיה, אשר החזיר את ראייתם לעיוורים עשרות אלפי פעמים, ולא מספיק פעמים. מה שהחל עם הרופאים סנדוק רויט וג'ף טאבין בנפאל הכפרית לפני 25 שנה, התפשט למספר מדינות נוספות עם עיוורון מיותר הנגרם מקטרקט, כולל גאנה. שם, ד"ר בואטנג וויאפה וקומץ רופאי עיניים מבצעים באופן שגרתי ניתוחים לשיקום ראייה בעיירות הכפריות - אלו הנחושות להשתמש בכישוריהן היכן שהם נחוצים ביותר, מבלי להתחשב בשאלה האם זה הופך אותם לעשירים או לא.
הנרטיב של "מתוק-מר" מנוגד לחלוטין לתרבות הפופולרית - נרטיב מגובש שייבנה לנצח עם מגוון הולך וגדל של נשמות המחפשות כולן את אותו הדבר: תקווה רעננה וקונקרטית, כיוון מחדש שמושך אותנו זה לזה ובונה שלום בינינו ובתוכנו.
הצטרפו לתנועה
בקרב עמותות, סיפור סיפורים הוא בדרך כלל הצורך הגדול ביותר וגם האתגר הגדול ביותר. קשה למצוא פרספקטיבה רעננה, במיוחד בשוק העבודה. והמתנה של BitterSweet היא בדיוק זה - שפה חדשה, צילום מקורי, סרט קצר יצירתי ופלטפורמה עצמאית שתספק את הכל. סיפור סיפורים הוא בונה נכסים עבור ארגונים אלה, ולמרות שזה בחינם עבורם, זה עולה לנו כסף.
תרומות עוזרות לנו להמשיך ולעמוד בעלויות הקשות של סיפור סיפורים, כולל טיסות, לינה, תחבורה קרקעית, תרגום, תמלול, ארוחות וציוד. במילים אחרות, להגיע לשם ולהישאר במקום מספיק זמן כדי להקשיב היטב ולתעד באופן ספציפי.
יש לנו חלומות ש-BitterSweet תהפוך לבית מדיה חזק יותר, שיפרסם תוכן בספרים ופודקאסטים, יארח מפגשים לחיבור נפלא ושיחה עמוקה, יעגן את העבודה ותשורש את הקהילה בבית ארוך טווח.
בעשור הקרוב, נשמח לקבל בברכה כל מי שירצה להצטרף ל-BitterSweet כשגריר סיפורים - לקדם סיפורים עם השקתם ולאורך החודש דרך המדיה החברתית - או לתומכים , התורמים כלכלית כדי לעזור לנו לעשות יותר (בין אם באופן חודשי או חד פעמי). בנוסף, אנו אסירי תודה על כל מייל מעודד וכל מועמדות לסיפור שנשלחה אלינו.
עברנו כברת דרך ארוכה בעשר השנים האחרונות, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, כי אין סוף לעבודה המדהימה שאנחנו עדים לה ולשתף. אני מקווה שתעזרו לנו לבנות עולם טוב יותר, סיפור אחר סיפור. אני חושב שאנחנו יכולים להשתנות.
