בתקופה הזו בשנה שעברה, התוודיתי בפני כולכם, הקוראים שלנו, שאני, אוביקווה מתיו אוקולו, לא אוהב מוזיקת חג המולד. ליתר דיוק, האמת שלי היא חוסר חיבה או חוסר הבנה של שני דברים ספציפיים. ראשית, האופן שבו אנו נוטשים באופן קולקטיבי את התודעה הרציונלית שלנו ואת כל תחושת הזמן והסדר ב-1 בנובמבר (אני חושב שראיתי את תצוגת החג הראשונה שלי בטבע באמצע אוקטובר השנה). שנית, האופי החוזר על עצמו של מוזיקת העונה, מנה שנייה של בקר מבושל לשלמות בתקופתי כעובד קמעונאי. אני מבין שאנחנו צריכים לסבול את שמיכת השמחה המגרדת הזו רק פעם בשנה, אבל אם הייתם מבלים ארבע שנים מחייכם בקיפול אותו סוודר 20 פעמים בזמן שפעמוני מזחלת פשוט ממשיכים לצלצל, לצלצל-טינג-עקצוץ, שוב ושוב ושוב, מופרעים רק על ידי צלילה של מריה קארי המתחננת שכל מה שהיא רוצה לחג המולד זה אתכם, 8 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, אולי גם לכם יש כמה רגשות. הימרתי שרבים מכם עושים זאת.

כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, בעידן האינטרנט, הודאתי נתקלה בתערובת קיצונית של קבלה ובזלזול. מסתבר שאי אפשר לחוות רגשות מדודים לגבי מוזיקת חג המולד. "הנרגן שאהב את חג המולד כרך 1" היה רשימת השמעה שהורכבה בעיקר מגרסאות של קלאסיקות חג מוכרות של אמנים לא מוכרים. השנה, לא התכוונתי לחזור על הרעיון עד שיום אחד, בזמן שנסעתי הביתה מהסופרמרקט, עלה שיר בספוטיפיי שלי שלא היה קשור כלל לחגים אלא פשוט הרגיש כמו העונה. "הנרגן שאהב את חג המולד כרך 2" עוסק ברוח, בתחושה, של עונת החגים, אבל אם אתם חושבים על דברים עליזים ובהירים, אתם עלולים להיות קצת מבאסים.

חגי החורף מביאים איתם לחץ מוגזם להיות שמחים. אנחנו שרים פזמונים על קסם חג המולד ודורשים זה מזה "להאמין" כדי לשמר את הקסם הזה. מהו בכלל הקסם הזה? בעולם של 8 מיליארד עלילות ייחודיות, שבו ניצחון אנושי וטרגדיה אנושית שכנים זה בזה, מי מאיתנו שדורש אמונה בגרסה כלשהי של עונה מסוימת? מה שמרגיש לי הכי נכון מושרש במערכת אמונות שניתנה לי כילד, סיפור לידתו של משיח, למרות שאני לא מאמין שצריך להשתייך לאותה מסורת כדי להחזיק באמת הזו איתי. תחושת החג המגולמת בכרך 2 היא, כן, של שמחה וחגיגה, אבל לא בלי ציפייה, חוסר ודאות, אבל ואפילו פחד.

עונת החגים הזו, כמו רבות בשנים האחרונות, נראה בלתי אפשרי לחגוג לנוכח כל כך הרבה כאב. האמונה שלנו ב"מתוק-מריר" קוראת לנו להצטרף אליכם, קוראינו, במתח הזה - להחזיק את הכאב, לסבול יחד בצער משותף, לעמוד איתכם בחוסר הוודאות לגבי מה שעשוי לבוא אחר כך, ובכך, לכוון אתכם לתקווה בסיפורים של רוח אנושית מתריסה ועמידה. תנו לזה לשמש לכם כאישור לזרוק את השמיכה המגרדת ולהרגיש את כל מה שרוח החג עשויה להציע. קבלו את השילוב הזה של שירים מעבר לז'אנרים וזמנים, כאלה שאתם אולי מכירים או לא, כולל הביצוע המופרך לחלוטין של להיט של אוליביה רודריגו שהיווה השראה לחקירה הזו. בואו נשתה כוס של טוב לב, למען השם, תהיו בריאים.