מָבוֹא
דמיינו שאתם מנסים להסתדר כל יום עם פחות ממה שרוב האנשים מוציאים בקולנוע. דמיינו שאתם גרים במקום שבו אנשים עושים או מוכרים סמים במסדרון בזמן שאתם מנסים להוציא את הילדים שלכם מהדלת לבית הספר. דמיינו שאתם מנסים למצוא עבודה כשאתם לא מצליחים לקרוא את טופס הבקשה.
בשנת 2013 , ההכנסה הממוצעת של משק בית למשפחות המתגוררות בפרויקט הדיור פוטומק גארדנס בוושינגטון די.סי. הייתה כ-9,200 דולר לשנה. היא הייתה נמוכה משמעותית עבור אלו המתגוררים בקהילת הופקינס.
עבור משפחות רבות החיות בצל בירת המדינה, זוהי המציאות.
אירוני, בהתחשב בכך שוושינגטון די.סי. היא אחד האזורים העשירים ביותר במדינה. סקר הקהילה האמריקאית של לשכת מפקד האוכלוסין לשנת 2012 מגלה שארבעה מתוך חמשת המחוזות העשירים ביותר במדינה ממוקמים באזור.
אבל בתוך העיר, יש משפחות שחיות על פחות מ-10,000 דולר בשנה. הן מתגוררות בשניים מפרויקטי הדיור שנותרו בעיר בוורד 6 של וושינגטון די.סי.: פוטומק גארדנס והופקינס. הן גרות ליד משפחות שמרוויחות יותר מפי 14 מהכנסתן השנתית.
סטיב פארק זוכר את דארל, אחד האנשים הראשונים שפגש כשהוקם "ליטל לייטס". מה שבלט בחטיבת הביניים הצעיר הזה היה שהוא לא היה מסוגל לקרוא ספר של ד"ר סוס. זה שבר את ליבו של פארק, אבל גם שתל את הזרע של שליחות שתהפוך ל"ליטל לייטס אורבן מיניסטריס".
זה התחיל כתוכנית חונכות פרטית שהוא ניהל מעסק הוריו ופרח במהלך שני העשורים האחרונים לארגון שרבים רואים כעמוד השדרה של הקהילות הללו.
לא הרבה השתנה מאז שהארגון הוקם ב-1995, אומר פארק. "הרוח במובנים רבים זהה - פשוט הקשר האישי הזה עם ילדים ומשפחות. זה הליבה של מי שאנחנו."
הארגון צמח בהתמדה לאורך השנים, ובשנת 2014 היו 120 תלמידים בתוכניות "ליטל לייטס". היו הרבה הופעות ראשונות בתקופה זו. פארק מספרת על התרוממות הרוח של ילדים שגילו שהם יכולים לקרוא בפעם הראשונה, קיבלו את תפקיד הכבוד והפכו לאדם הראשון במשפחתם שלומד באוניברסיטה.
אך למרות כל סיפורי ההצלחה, ישנם קשיים ואתגרים רגשיים בעבודה עם קהילות עוני גבוה כמו אלה. "גם כשאתה רואה את הפוטנציאל, אתה רואה אנשים מתים", הוא אמר. "אתה משתתף בהלוויות. זה באמת קשה לראות את הסבל. זה נראה כל כך לא הוגן".
וכפי שפארק מסביר, ההבדל בין מגורים בקהילות אלה לבין גידול במשק בית טיפוסי של המעמד הבינוני חורג הרבה מעבר להכנסה. זה לא פשוט כמו לצאת ולמצוא עבודה, אומר פארק.
נתון סטטיסטי אחד שקראתי אומר שאחד מכל 20 גברים שחורים צפוי להירצח במהלך חייו. זה פי שניים משיעור התמותה של חיילי מלחמת העולם השנייה. הילדים האלה חיים באזורי מלחמה ממש בתוך המדינה שלנו.Steve Park, Executive Director, Little Lights
רבים מאלה המתגוררים בפוטומק גארדנס והופקינס אינם מוכנים כראוי לכוח העבודה, אמר פארק. עבודות הייצור שבעבר קיימות בקרב אלו ללא תארים אקדמיים נעלמו. וגם אם היו עבודות זמינות, הוא אומר שהעלות הממוצעת של מעון יום לתינוק בוושינגטון די.סי. היא 18,000 דולר בשנה. זה יותר ממה שהיית מרוויח במשרה מלאה במשרה בשכר מינימום. "החישוב לא עובד", אומר פארק. "הרבה פעמים אנשים פשוט רוצים להאשים אדם בכך שהוא נמצא בעוני. זה לא הוגן לפשט את זה בצורה כזו בלי להבין את הדינמיקה".
אז בואו ניקח רגע ונבין את הדינמיקה. בואו נכיר את הקהילות האלה ואת האנשים החיים בהן. נגלה מה Little Lights עושה - ואיך אנחנו כפרטים יכולים לעזור.
רשות הדיור של וושינגטון די.סי. 1
2 לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, רשות הדיור של וושינגטון די.סי., Neighborhood Info DC ומשרדי העיר Little Lights
ברוכים הבאים לשכונה שלי
מה אם קולות יריות היו נהיים נורמליים? הם כבר לא היו מפחידים אותך כי שמעת את הקולות האלה עוד מהתקופה שהיית ילד קטן. למעשה, כשאתה שומע אותם עכשיו, אתה רץ אל הקול במקום להתרחק... יותר סקרן מאשר מפוחד.
This narrated photo essay explores what “normal” is like for the people who live and work in these communities.
איימי בלאזיק
משפחה ממוצעת בת ארבע נפשות המתגוררת בפוטומק גארדנס והופקינס מתקיימת מהכנסה שנתית שהיא פחות ממחצית מקו העוני הפדרלי. למרות קרבתם לבתים יוקרתיים סמוכים, תושבים בשכונות אלה מתמודדים עם מציאות מתמדת של עוני ואלימות.
מקורות: לשכת מפקד האוכלוסין של ארה"ב, האגודה הפסיכולוגית האמריקאית
המשפחה שלי
הכביש המהיר יוצר תפאורה קודרת לקהילת הדיור הופקינס. משאיות חולפות על פניהן בעוד נדנדות גומי שחורות שבורות מתנועעות ברוח, נושבות על פני מגרש משחקים צנוע.
בפנים, המסדרונות המצופים לינוליאום יוצרים תחושה כמעט מוסדית, והמעלית מדיפה ריח של שתן.
אבל בדירתה של קריסטל בהיר ועליז. הבית חמים, עם קירות בצבעי לאטה מרגיעים בסלון וגוון מג'נטה שמח בחדרה של בתה דאריה. פרח ענק ורוד וסגול שצייר אחיה של קריסטל מעטר את קיר הלוח במטבח.
Things were very different for this family just a year ago. For starters, this is Crystal's first apartment and an opportunity to give her daughter her own room, something she herself didn’t have growing up.
דייב בייקר
"פעם הייתי צריכה להחביא אוכל", היא אומרת, כשהיא נזכרת בשלוש השנים האחרונות, כשהיא ודאריה חלקו חדר בדירת שלושת חדרי השינה של אמה בפוטומק גארדנס.
"עכשיו יש לי מזווה", היא אומרת, קורנת מגאווה. קריסטל אוהבת לבשל ואומרת שלזניה היא המומחיות שלה.
היא אומרת שההצגה של בתה בחדר הזה שינתה את חייה. הפרצוף הקטן הזה מרים את מבטו בחוסר אמון ושואל את אמא שלה, "זה שלי?"
חזרה להתחלה
משפחתה של קריסטל עברה לפוטומק גארדנס כשהייתה פעוטה. שבעה אנשים גרו בדירת שלושת חדרי השינה: קריסטל, אמה ואביה, שלושה אחיה ואחותה הקטנה.
"אמי הייתה עלולה לסבול מסמים כמעט כל חיי", אומרת קריסטל. אביה עבד כדי לפרנס את הילדים שחיו תחת קורת גג ביתו, ושלושה ילדים נוספים מחוצה לה.
"ואז הוא היה צריך לדאוג לאמא שלי ולמנהג שלה", היא אומרת, ונזכרת איך הוא היה צריך לתת לאמה כסף עבור תלושי המזון של המשפחה, אחרת היא הייתה מוכרת אותם כדי לפרנס את המנהג שלה.
"ברוב המקרים, זה היה בעצם קשה כל הילדות שלי", אמרה קריסטל. "יש ימים שהיינו מתקשים, ויש ימים שלא".
בתקופות שלא היה להם, המצב נהיה קשה. קריסטל מספרת שאמה הייתה מתעצבנת כל כך כשהיא לא הצליחה להאכיל את ההתמכרות שלה, עד שהייתה זורקת קופסאות שימורים על ילדיה.
כשהייתה במצב רוח טוב, אמה הייתה בישלה. "היה להם את החזיר הזה בקופסת שימורים", היא אומרת, שאמה הייתה חותכת ומערבבת עם אורז. אחרת, הילדים היו צריכים להסתדר בעצמם בכל הנוגע לארוחות, ולשרוד על אטריות ראמן ונקניקיות. היא בילתה הרבה זמן בבית של בת דודתה - מקום שבו ידעה שיאכילו אותה. הם לעתים קרובות קנו לה בגדים כשהייתה מגיעה לבושה בבגדים.
ומגורים בדיור ציבורי הביאו עם אתגרים משלהם. מבוגרים היו מסיתים ילדים להיכנס לקטטות, היא מספרת, ומתארת מקרה בו דרכה בטעות על משקפיו של חבר בזמן ששיחק. אמו של החבר הכריחה אותה להילחם בקריסטל.
"מעולם לא הייתי מאותם ילדים שרצו לריב, אבל אני ואחותי היינו צריכים להגן על עצמנו", היא אומרת, ומוסיפה שלאמם היו דאגות דחופות יותר מאשר להגן עליהם. "היא תמיד דאגה מהפעם הבאה שהיא תקבל תרופה."
אלימות הייתה חלק מהחיים של קריסטל. היא הייתה בת שבע בפעם הראשונה שראתה מישהו נורה. ואז היו הסמים.
"אני זוכרת ששיחקתי בחוץ עם החברים שלי ונתקלנו בשקית נייר חומה מלאה במחטים." היא נזכרת בילדים ששיחקו איתן, ומסבירה שלא היה פיקוח אמיתי - אף אחד לא יגיד לך כמה זה מסוכן.
החלק העצוב, אומרת קריסטל, הוא שהיא מעולם לא באמת פחדה ממה שקרה סביבה.
ראיתי אנשים נהרגים. ראיתי מכורים לסמים משתמשים בסמים ולא אכפת להם שיש ילדים בסביבה. כשגדלת בסביבה הזאת כל חייך, זה נראה נורמלי.
כשהיו מקבלים סיוע ציבורי, דאריה הייתה מקבלת כ-370 דולר לחודש בתלושי מזון וקצבה במזומן של 340 דולר לחודש.
היא מסבירה שאי אפשר להשתמש בתלושי מזון כדי לשלם על דברים כמו משחת שיניים, מוצרי היגיינה, חיתולים או מגבונים. "יש אנשים שנאלצים למכור תלושי מזון כדי לעשות את כל שאר הדברים שהם צריכים לעשות."
ואז יש את הקצבה. על הכנסה כזו, היא אומרת, רוב האנשים היו משלמים 89 עד 100 דולר בשכר דירה. אי אפשר שיהיה לך מכונית, כי גם אם היית יכול להרשות לעצמך את זה - ואת הביטוח - לא היית יכול לשלם על דלק, היא אומרת. אבל כדי להמשיך לקבל צ'קים, אתה צריך ללכת ל-Ready To Work.
אז מה אתם עושים עם הילדים שלכם? רבים מהחיים בקהילות האלה הם הורים יחידניים כמוה. אי אפשר לקבל שובר למעון יום אלא אם כן אתם לומדים בבית ספר או משתתפים בתוכנית "מוכנים לעבודה", ואי אפשר להגיע לאף אחד מהם בלי מעון יום, היא אומרת.
עכשיו, כשהייתה לה עבודה – והכנסה צנועה – היא לא בטוחה איך היא אי פעם שרדה מסיוע ציבורי. והיא לא רוצה לעשות זאת שוב לעולם. אבל זה לא אומר שהחיים הפכו קלים יותר.
בגיל 22, קריסטל הייתה המפרנסת העיקרית של דירת שלושה חדרי שינה יחד עם שמונה מבני משפחתה. אבל היא לא הייתה ראש הבית, מה שגרם לה להתמודד עם חרדה עצומה כשאמה לא שילמה את שכר הדירה. היא דאגה ללא הרף שהיא ובתה ימצאו את עצמן ברחוב.
היו פעמים שהיא הייתה הולכת לעבודה בלי ארוחת צהריים, לא בטוחה מה תאכל באותו יום. זה בגלל שכל דבר שהיא הייתה קונה לה או לדאריה היה נעלם. "הייתי צריכה לקחת איתי הכל", אומרת קריסטל - אפילו את מברשת השיניים שלה.
היא לא יכלה להרשות לעצמה לעצמה דירה משלה, ולא יכלה להשיג דירה אחרת בקהילה בלי שאמה תסיר אותה מחוזה השכירות. זה ידרוש ממנה לקבוע שהיא לא מתאימה. "הכל התפתח עליי, והייתי כאילו מתרסקת", אומרת קריסטל. "אני לא רוצה להיות נתון סטטיסטי כמו כל אישה אחרת שיוצאת מכאן".
מחפשים דרך אחרת
קריסטל רוצה חיים אחרים עבור בתה.
התחלה חדשה זו התאפשרה בזכות תמיכתה של Little Lights – ארגון שהפך לחלק מחייה של קריסטל כשהייתה בת שמונה. כיום היא עובדת במשרה מלאה כרכזת הפרויקטים של הארגון. היא מכנה את האנשים שם "המשפחה שמעולם לא הייתה לה".
הם עזרו לאפשר את המעבר הזה, אומרת קריסטל, סייעו לה עם הניירת הדרושה כדי להפוך אותה לראש משק הבית ולימדו אותה כיצד לקבוע תקציב.
"אין לי מושג איפה הייתי אם הם לא היו מתנדבים", היא אומרת. "הם רצו את זה בשבילי כל כך. אני לא חושבת שאי פעם הייתי גומלת להם - כמו שהם עשו בשבילי".
קריסטל אומרת שהיא התרגשה מאוד מהמתנדבים של "ליטל לייטס" שהתגייסו להכנת הדירה עבורה ועבור דאריה. אנשים שהיא לא הכירה שתרמו מזמנם וכספם.
מייסד Little Lights, סטיב פארק, אומר שזה מהות הארגון: "בלבו של הארגון עומדת חברות עם אנשים בקהילה", הוא אומר. וקריסטל היא חלק גדול מקהילת Little Lights.
התחלה חדשה זו נתנה לקריסטל את ההזדמנות להתחיל את דאריה במסלול שונה לעתיד.
"אני רוצה שהיא תלך לבית הספר ותסיים את הלימודים", אומרת קריסטל, ומסבירה שרוב האנשים מתכוונים לקולג'. זוהי המטרה הסופית, היא אומרת, אבל תיכון - אותו כמעט ולא סיימה - יהיה התחלה נהדרת. אני רוצה שהיא תדע מה היא רוצה לעשות כדי ששום דבר לא יעמוד בדרכה ויסיח את דעתה", היא אומרת, ומוסיפה שדאריה היא כעת חלק מתוכנית "ליטל לייטס".
אורות קטנים
במשך שני עשורים, Little Lights Urban Ministries ביקשה לספק מקומות של עידוד, תקווה וסיוע מעשי לילדים, בני נוער, מבוגרים ומשפחות בדרום מזרח וושינגטון הבירה.
הם משרתים בעיקר את קהילות פוטומק גארדנס והופקינס, שתיים ממתחמי הדיור הציבורי האחרונים שנותרו בבירה. תושבי קהילות אלה מתמודדים עם מכשולים עצומים, מה שהופך את התקווה למצרך יקר ערך. אספקת התקווה הזו היא המקום שבו Little Lights באמת זורחת.
"אני באמת מאמין בכוחה של החמלה לשנות חיים, להביא תקווה למקומות הנחשבים חסרי תקווה ולשנות קהילות", אומר סטיב פארק, מייסד ומנכ"ל הארגון. הוא מתאר את משימתם כיצירת מערכות יחסים מלאות חמלה ואכפתיות - להיות חברים לאלה שזקוקים לכך יותר מכל.
"ליטל לייטס" מספקת מספר תוכניות ושירותים המגלמים משימה זו ומעצימים את הקהילות החלשות בקהילות אלו.
גיבורי קריאה וחשבון
תוכניות "גיבורי הקריאה והמתמטיקה" מספקות לסטודנטים מורה פרטי ספציפי להדרכה אישית לאורך הסמסטר. מורים פרטיים וסטודנטים בונים לעתים קרובות חברויות עמוקות זה עם זה, מה שמעניק למורים פרטיים את היכולת לעזור לטעת בתלמידים ביטחון וצמיחה.
תוכנית "גיבורי הקריאה" נועדה לפתח מיומנויות אוריינות ברמת כיתה. התלמידים מתמקדים בהבנת הנקרא, כתיבה, פוניקה ודקדוק. על פי קרן ג'ון קורקורן, ילד אחד מכל ארבעה גדל מבלי לדעת לקרוא. לכך יכולות להיות השלכות מתמשכות, שכן שני שלישים מהתלמידים שאינם יכולים לקרוא בצורה שוטפת עד סוף כיתה ד' יסיימו בכלא או יקבלו קצבת סעד.
תוכנית "גיבורי המתמטיקה" נועדה לעזור לתלמידים לפתח מיומנויות מתמטיות ברמת כיתה. תוכנית מותאמת אישית לכל תלמיד על סמך מה שהוא לומד בבית הספר וצרכי הלמידה הספציפיים שלו. בשנת 2014, תלמידי "ליטל לייטס" פתרו 52,470 בעיות מתמטיקה.
מועדון שיעורי בית
סיוע לתלמידים בהבנת ובהשלמת שיעורי בית יומיים הוא צורך מתמשך שמועדון שיעורי הבית מבקש לענות עליו. ארבעה לילות בשבוע, התלמידים עובדים עם מורים פרטיים כדי לסיים את שיעורי הבית שלהם, ולאחר מכן רוכבים דרך תחנת "צ'יל", שם הם משחקים משחקים ומקבלים ארוחה מלאה ומאוזנת המסופקת על ידי בנק המזון של אזור הבירה. עבור תלמידים רבים, ארוחת הערב שהם מקבלים במועדון שיעורי הבית עשויה להיות הארוחה המלאה והבריאה היחידה שהם מקבלים לאורך כל היום.
בשנת 2013, על פי גיליונות התעודה, 82% מהתלמידים שהשתתפו במועדון שיעורי הבית עמדו בדרישות בית הספר להגיש מטלות בית יומיות. תלמידים אלה רשמו 589 שעות למידה בשנת 2014.
מקהלת האורות הקטנים
מקהלת "אורות קטנים", בהובלת לינדה רייס וקריסטל ג'נקינס, נפגשת בכל יום שישי אחר הצהריים כדי להתאמן ולהתכונן להופעות הרבות שהן עושות ברחבי העיר. ההשתתפות במקהלת "אורות קטנים" מעניקה לתלמידים הזדמנות לטייל ברחבי העיר ולפגוש כל מיני אנשים, בנוסף הם לומדים עבודת צוות, קואורדינציה וכיצד לבטא את עצמם באופן יצירתי.
אורות קיץ
עבור ילדים החיים בקהילות אלה, קיץ לרוב אינו משמעו חופשה. חופשת הקיץ יכולה להיות שעמום ופיקוח מועט, אם בכלל, עבור רבים מהתלמידים הללו. תוכנית "אורות קיץ" מבקשת לספק לילדים הזדמנות לחקור את תחומי העניין שלהם, לחזור על רמת המתמטיקה והאנגלית שלהם ולשחק בסביבה בטוחה.
תוכנית פיתוח כוח אדם
Little Lights עוזרת לאנשים בקהילה להיות מוכנים לכוח עבודה הן על ידי סיוע לאנשים בחיפוש עבודה והן על ידי גיוס אנשים מהקהילה לעבודה בליטל לייטס.
במרכז המשפחות "ליטל לייטס" בפוטומק גארדנס, אנשים יכולים להשתמש במעבדת המחשבים כדי לחפש משרות ולעבוד עם חברי צוות כדי ליצור קורות חיים, לנסח מכתבי מקדים ולהתכונן לראיונות.
צוות הירוק הנקי
צוות Clean Green הוא מיזם חברתי של Little Lights Urban Ministries. הוא מספק הזדמנויות תעסוקה נחוצות לדיירי דיור ציבורי, ומאפשר לחברי הצוות לצבור ניסיון תעסוקתי חיוני, לבנות את קורות החיים שלהם ולפרנס את משפחותיהם באחריות. העובדים מקבלים הכשרה מקצועית על ידי D&A Dunlevy Landscapers Inc., חברת גינון המספקת שירותים מלאים עם ניסיון של 30 שנה במצוינות.
הצוות מציע שירותים הכוללים כיסוח וגיזום שוליים, גיזום עצים ושיחים, הסרת עלים, פינוי שלג, עישוב, השקיה וכיסוי חיפוי. בנוסף לחוזי התחזוקה השוטפים שלהם עם רשות הדיור של וושינגטון הבירה, בשנת 2014, צוות "הניקיון הירוק" עבד ב-25 עבודות שונות באזור וושינגטון הבירה.
חלוקת חיתולים, סלי חג ההודיה וחנות לחג המולד
Little Lights נכנסת לתמונה ומסייעת במגוון רחב של צרכים בקהילה שלה - גדולים וקטנים כאחד. היא משמשת כאתר חלוקת חיתולים למשפחות בעלות הכנסה נמוכה בוושינגטון הבירה. בשנת 2014, 139 הורים קיבלו 41,400 חיתולים דרך תוכנית זו.
היא משתפת פעולה עם כנסיות מקומיות וקבוצות אחרות כדי לספק סלי חג ההודיה למשפחות בדיור ציבורי. בשנת 2014, הם חילקו 110 סלים כאלה. ותוכנית "חנות חג המולד" שלה מספקת מתנות להורים בעלי הכנסה נמוכה לתת לילדיהם בבוקר חג המולד. בשנת 2014, 200 ילדים קיבלו מתנות מחנות חג המולד, ו-100 תלמידים מפוטומק ומהופקינס יכלו לבחור מתנות להוריהם או לאפוטרופוסיהם.
חונכות
ילדים וקהילות עוברים שינוי בזכות מערכות יחסים אישיות. בקהילות הדיור הציבורי פוטומק גארדנס והופקינס, 90% מהצעירים חיים במשקי בית חד הוריים, בראשות אישה, המתקיימים על פחות מ-10,000 דולר בשנה. ללא התערבות, רק 2% מהילדים הללו ימשיכו ללמוד באוניברסיטה.
על פי מחקר שנערך על ידי Public/Private Ventures, ארגון מחקר לאומי עצמאי שבסיסו בפילדלפיה, תלמידים שנפגשים באופן קבוע עם המנטורים שלהם נוטים ב-52% פחות מחבריהם לדלג על יום לימודים ו-37% פחות להדלג על שיעור. בני נוער שנפגשים באופן קבוע עם המנטורים שלהם נוטים ב-46% פחות מחבריהם להתחיל להשתמש בסמים לא חוקיים ו-27% פחות להתחיל לשתות.
ליטל לייטס אומרת שכאשר מבוגרים מתחייבים להדריך תלמידים, הם רואים את התלמידים - ואת משפחותיהם - משגשגים. "אני עדיין מאמינה באמת הפשוטה הזו: הצורך הגדול ביותר של ילד הוא להרגיש אהוב ובעל ערך. תפילתי היא שיותר נוצרים יפנו יד לילדים אלה ולמשפחותיהם כדי להראות להם שמישהו - במיוחד אלוהים - דואג להם", אומר סטיב פארק מליטל לייטס.
ההתכנסות
בכל ליל שישי, מבוגרים ובני נוער מהקהילה מתכנסים במרכז הופקינס לאירוע "ההתכנסות", ערב של ארוחת ערב, אחווה, פולחן והוראה. "ההתכנסות" מציעה מקום בטוח למבוגרים ובני נוער למצוא קהילה, לחקור את אמונתם ולחוות מערכות יחסים אוהבות ותומכות.
As Crystal Jenkins explains, Little Lights is often the first exposure many in the community have to faith. She speaks from experience.
איימי בלאזיק
"כל דבר שאני יודע על אלוהים - כל דבר שאני יודע על אלוהים - למדתי כאן באורות קטנים", אומר ג'נקינס.
מקורות: קרן ג'ון קורקורן, רשות הדיור של וושינגטון די.סי., Little Lights
העתיד שלי
מלבד זמנו בקולג', דוויין בראון התגורר בפוטומק גארדנס כל חייו.
מכיוון ששני הוריו סובלים מהתמכרות לסמים, הוא גודל על ידי סבתו. הוא אומר ש"ליטל לייטס" נתנה לו תחושת יציבות. "קיבלתי את זה מסבתי", הוא אומר, "אבל היא יכלה לעשות רק עד גבול מסוים".
"הייתי מעורב בהרבה מריבות. סבתי תמיד לימדה אותי להפנות את הלחי השנייה", הוא אומר. "פחדתי הרבה כילד".
החוויה שלו בקהילה הזו דומה לזו של קריסטל ג'נקינס: היו דקירות, יריות, שריפות מרובות שלכדו אותו ואת סבתו בדירתם. הוא וחבריו היו רואים מחטים בזמן ששיחקו כדורגל או כדורסל. "או שפשוט היינו רואים אנשים תלויים", אומר בראון.
הוא אומר שסבתו שמרה עליו בדרך ישרה וצרה.
"היא תמיד אמרה לי, 'את שונה - אבל אל תתני לזה למנוע ממך להיות מי שאת'." זה שתל זרע בבראון שליטל לייטס עזרה לטפח.
דוויין התחיל להשתתף בתוכניות שלהם כשהיה בן 9. הוא זוכר את אחת ממדריכות המחנה הראשונות שלו בשמה ואת ההשפעה שהייתה לה. הוא אהב את שירי המחנה, את ה"סופר סוקרים" בימי הקיץ החמים ואת לראות את העיר תוך כדי נסיעה בוואן של הארגון. הוא היה מעורב בכל חלק של הארגון, אותו הוא מכנה "משנה חיים".
"זה נתן לי תחושת יציבות", אמר בראון. "להיות חלק מ"ליטל לייטס" - זה גרם לי באמת להבין, ראשית, מה זה אומר להיות נאהב על ידי מישהו מחוץ למשפחה שלך. ושנית, שאנשים - זרים גמורים - יכולים להזרים אליך רגשות ולא לרצות שום דבר בתמורה מלבד לראות אותך מצליח ומצליח."
סטיב פארק, המנהל והמייסד של Little Lights, היה המנטור של בראון וליווה אותו לאורך רבות מהעליות והמורדות בחייו של הצעיר. הוא היה שם כשבראון סיים את לימודיו בתיכון... ומאוחר יותר כשהיה הראשון במשפחתו הקרובה שסיים את לימודיו באוניברסיטה. פארק היה שם כשהוא איבד את סבתו... ולאחרונה, את אביו. בראון זוכר שפארק היה בבית החולים כדי לתמוך בו בשעה 23:00 בלילה.
בראון אומר שזה משהו שהוא באמת העריך... וזה היה לו שיעור חשוב על נוכחות.
"קל לאב להיות שם פיזית, אבל האם אתה נוכח עם ילדך? קל להגיד לילדך מה לעשות, אבל האם אתה מקשיב לו? האם אתה משתף אותו ברגעים המיוחדים - כשהוא לומד לרכוב על אופניים, לומד לשחות, משחק את הספורט הראשון שלו... או את כלי הנגינה הראשון שלו? האם אתה שם בשבילו? האם אתה שם בשביל השיחות הקשות?"
גם פארק וגם בראון מסכימים על השיחות הקשות. עבורם, להיות חבר טוב לפעמים אומר לאתגר מישהו - לא תמיד לומר לו את מה שהוא רוצה לשמוע. וגם זה היה חלק מהקשר שלהם, אומר פארק.
כעת, בגיל 27, חייו של בראון וסיכויי העתיד שלו מלאים הבטחה. הוא עובד כיום בארגון ללא מטרות רווח המספק ייעוץ לתלמידי תיכון מעוטי יכולת, במטרה לעזור להם להתקבל לקולג'. לאחרונה הוא פגש את אריקה - הנערה של חלומותיו.
"היא מדהימה", אומר בראון. "היא בהחלט נועדה בשבילי - הלב שלה לאנשים." הם מתכננים להתחתן ביוני.
גם סטיב פארק יהיה שם לאבן דרך זו.
"הוא היה שם כשהתחתנתי", אומר פארק, כשהוא נזכר בבראון שר בטקס שלהם. "עכשיו לראות אותו מתחתן - להיות שם ולתמוך בו לאורך כל הדרך. מבחינתי, אני חושב על זה כעל חברות ארוכת טווח, ובתקווה כזו שתמשיך ותגדל".
בעתיד, בראון ואשתו לעתיד מקווים להביא ילדים לעולם. שניים משלהם, הוא אומר, ושניים מאומצים "מהסביבה שבה גדלתי". הוא מצפה בקוצר רוח לראות איך אלוהים יוכל להשתמש בו ובאשתו כדי להשפיע על אחרים.
"התנ"ך אומר שלפני שיצר אותנו ברחם אמנו, הוא הכיר אותנו", אומר בראון. והוא מוסיף, שהוא בדיוק איפה שהוא צריך להיות... וחלק גדול מזה הוא חייב לארגון הזה.
"אפילו עד היום, אני עדיין מרגיש שאני מושפע מהתקופה שלי בליטל לייטס", הוא אומר, במבט שמדגים עד כמה הוא מאמין שזה נכון.
"אם הייתי יכול לעשות הכל שוב, לא הייתי משנה כלום", אומר בראון. "לא הייתי משנה כלום".
